מדינת ישראל נ' שפאי

פסק דין

בפניי ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בתל-אביב – יפו (כבוד השופט ש. איזקסון) אשר הרשיע את המשיב במסגרת צירוף תיקים בשני כתבי אישום אשר ייחסו לו נהיגה בזמן שכרות. במקרה האחד, נהג הנאשם רכב ביום 5/12/2009, כאשר בליטר אוויר נשוף בריאותיו היו 1060 מק"ג אלכוהול, ובמקרה אחר ביום 28/11/2010 החזיק המשיב כמות אלכוהול גבוהה גם כן של 735 מק"ג בליטר אוויר נשוף.

כאמור, המשיב הורשע על פי הודאתו, ובית המשפט קמא ביום 29/3/2011, לאחר ששמע טיעונים לעונש, גזר את דינו של המשיב לעונש פסילה כבד של 4 שנים, פסילה על תנאי ומאסר מותנה של 200 ימים למשך שלוש שנים, וכן התחייבות וקנס בשיעור של 2500 ₪.

בית המשפט קמא, למרות עתירת התביעה להטלת עונש מאסר בפועל, בחר שלא לעשות כן, כאשר בית המשפט הביא בחשבון את הנסיבות שאין בעברו של המשיב עבר פלילי, שעברו התעבורתי איננו מכביד יתר על המידה, את נסיבותיו האישיות של המשיב כולן, ובעיקר את העובדה שהוא מטופל בילד נכה עם מגבלות.

המדינה על סמך פסיקה שהציגה, סבורה שכפל עבירות השכרות ברמה כה גבוהה, תוך פחות משנה, מצדיקה הטלת עונש מאסר בפועל, ולו בדרך של עבודות שירות, וכי גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בשל כך איננו משדר את המסר הנכון של הרתעה והגמול, ואף המניעה שצריך עונש על עבירות כה חמורות לבטא.

הנני מסכים עם ערעור המדינה. אכן, מדובר בשתי עבירות חמורות שנעברו תוך תקופה של פחות משנה. בשני המקרים בוצעה עבירה חמורה, בשני המקרים נסיבות העבירה הן קשות, משום כמות האלכוהול הרב אשר המשיב היה נתון תחת השפעתו. באומרי שהנני מסכים עם ערעור המדינה, כוונתי שראוי היה לטעון בפני בית המשפט קמא לעונש של מאסר בפועל, עונש מאסר בפועל הינו עונש ראוי בנסיבות העבירות החמורות. אלא, שחומרת העבירה או העבירות איננה עומדת כשלעצמה כנגד עיניו של בית המשפט, וביהמ"ש בגוזרו את הדין צריך על דרך הכלל לשקול שיקולים נוספים, ובמקרה זה בית המשפט קמא שקל אותם.

אינני אומר שבית המשפט קמא לא צריך היה לגזור את דינו של המשיב גם לעונש מאסר. אך אזכיר שבית המשפט קמא הוא הערכאה הדיונית שדנה בעניין, וההלכה היא "הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה..." (ע"פ 3015/09 מדינת ישראל נ' פואד קדיח) (לא פורסם – 20/7/2010).

לא אוכל לומר בנסיבות מקרה זה, כאשר בית המשפט קמא שקל שיקולים רלוונטיים לענישה ובחר להטיל עונש קל יחסית, ששגיאתו של בית המשפט קמא היא כה קיצונית. מדובר בכל זאת בנהג שאין לו כל עבירות פליליות קודמות, אשר מחזיק רישיון נהיגה כ- 10 שנים, וגיליון הרשעותיו התעבורתי למעשה נקי. לחובתו אמנם שלוש עבירות תעבורה קודמות, אבל כולן הרשעות בעבירות של ברירות משפט או קנס קלות ביותר, וכשמדובר בנהג מקצועי, הנוהג הרבה יחסית, עובדה זאת ראויה לשבח.

המשיב כשל שני כשלונות חמורים וראוי היה לענישה חמורה, ולאדם שמקצועו הוא הנהיגה פסילה בפועל בת 4 שנים איננו עונש קל, כלל ועיקר.

שמעתי לאחר שביררתי את הדברים במידת האפשר מב"כ הצדדים, שמאז שנפסל מנהלית ואח"כ הוארכה פסילתו לא כשל המשיב בנהיגה בזמן פסילה, למרות האיסור לנהוג לא נהג, ומשכך ההיבט המניעתי, ההיבט של שמירה על ביטחון ציבור עוברי הדרך בידי המשיב נשמר גם באמצעות עונש הפסילה בפועל הממושך שבשלו נדון.

בנסיבות מקרה זה, למרות שמדובר בעונש קל יחסית שהוטל על המשיב בבית משפט קמא, הנני סובר שאין הצדקה להתערבות באותו גזר דין, והערעור נדחה.

#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ח סיון תשע"א, 30/06/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: