מדינת ישראל נ' שעבאן

בפני

שופטת רחל טאובר

הכרעת דין

הנאשם שעבאן ג'מיל מואשם כי ביום 03/08/10 בשעה 09:27 בעת שנהג במונית מרצדס מ.ר. 6143424 ברח' הרצל ורח' גולומב בלוד, ולא ציית לאות עצור שנתן לו שוטר במדים בניגוד לתקנה 23 (א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באשמה.

התביעה הביאה לעדות את השוטר צבי בלקינד, אשר הקריא את הדו"ח שנתקבל וסומן ת/1 במסגרת חקירה ראשית.

השוטר העיד, כי עמד סטטי כשהוא לובש מדים עם כובע ברח' גולומב מול מסעדת "אבו מישל" כאשר הבחין בנאשם לובש חולצה לבנה נוהג במונית ולא חוגר חגורת בטיחות.

החלון הקדמי של הרכב בו ישב הנהג היה פתוח. ליד הנהג לא ישב איש והוא סימן לנהג לעצור בצד הדרך שהרים את ידו השמאלית כלפי מעלה ועם יד ימין סימן לנהג לעצור.

השוטר העיד, כי הנאשם הסתכל עליו ואז סובב את ראשו לצד השני, לחץ על הגז ועזב את המקום מבלי לציית להוראת השוטר לעצור. השוטר מיד רשם את מספר המונית בפלאפון שברשותו ומאחר והניידת הייתה מונעת, נכנס לניידת ונסע אחרי המונית.

גם במהלך הנסיעה היה במרחק של כ-4-5 מ' מהמונית. הנהג הסתכל עליו ועזב את המקום.

השוטר כרז לנאשם לעצור. הנאשם נעצר וטען כי לא ראה את השוטר.

השוטר העיד, כי היה לו קשר עין רצוף עם הנאשם לאורך כל הדרך. הוא ראה שהנאשם לובש חולצה לבנה והוא לבד ברכב.

במעמד ביצוע העבירה, אמר הנאשם "אני לא ראיתי אותך איפה עמדת". כמו כן, כן אמר הנאשם "יש לי ממך ארבעה דו"חות, אני אלך איתך לביהמ"ש כל הדו"חות אצל עו"ד".

השוטר נחקר נגדית על ידי ב"כ הנאשם ולא מצאתי כל דופי או סתירות מהותיות בעדותו.

השוטר עמד על כך, כי שמר על קשר עין עם המונית ומצומת הרחובות הרצל וגולומב על מקום עצירת הנאשם זה מרחק של כל-100 מ'.

השוטר שלל את האפשרות שהנאשם לא עצר בתמרור עצור וגם לטענתו לא כעס על הנאשם, הבחין בו בוודאות וראה שהנאשם פונה ימינה למרות שנתן לו הוראה לעצור.

הנאשם במהלך עדותו אמר "נכון שלא ראיתי בכלל את השוטר הוא עמד בתוך חנייה".

אחרי המקרה נודע לו שהשוטר בד"כ מסתתר בתוך חנייה, אך הוא לא ראה את השוטר ביום העבירה. הוא היה לבד ברכב וגם חגר חגורת בטיחות לטענתו, ולמעשה הבחין בשוטר רק שנסע מאחוריו ואמר לו שלא היה חגור.

החלטתי שלא לקבל גרסת הנאשם, אשר לא עשה עליי רושם מהימן, שכן השוטר עמד מחוץ לניידת ומעדותו עולה, חד משמעית, כי הבחין במונית, בצבע החולצה של הנאשם וגם הבחין שהנאש, נהג המונית, מסתכל עליו ומסובב את ראשו לצד השני, לוחץ על הגז ועוזב את המקום.

מאחר ואינני מאמינה לנאשם ולגרסתו לא מצאתי, כי עדות השוטר לוקה בחסר או שאינה תואמת את תנאי המקום ואת יכולת הראיה, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.