מדינת ישראל נ' שעבאן(עציר) ואח'

גזר דין

1.בהתאם לעובדות כתב אישום מתוקן, בו הודו הנאשמים, בתאריך 19.9.09 החלו חילופי דברים ודחיפות בין הנאשם מס' 1 למחמד פאלח (המכונה נאג'י), וזאת בעקבות ויכוח בין שני קטינים, קרובי משפחה של שני הצדדים. למשמע הויכוח הגיע למקום הנאשם מס' 2 כשהוא מצוייד במקל טוריה וחבט בחוזקה בראשו של נאג'י. כתוצאה מהמכה נפל נאג'י על גבו והנאשם מס' 1 דרך על פניו וגופו. הקטין וקרוב משפחה של נאג'י ניסו למנוע את המשך הקטטה ובתגובה הנאשם מס' 1 הכה את הקטין באמצעות מקל על גבו וחבט באחר באמצעות המקל במצחו ובידו.

בעקבות החבלות נגרם לנאג'י שבר פתוח בגולגולת, שברים של מערות הרף ודימומים במוח. נאג'י הובהל לבית חולים מונשם וחסר הכרה, שם עבר סדרת ניתוחים.

לקטין נגרמו שפשופים בשתי ידיו, שריטות בצוואר וחבלות בגבו.

לאחר נגרמו נפיחות בכף היד וחבלה באף.

2.הנאשם מס' 1 הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 333+335(2) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק") ותקיפה בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 382(א) בנסיבות סעיף 379 + סעיף 29 לחוק).

3.הנאשם מס' 2 הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה (עבירה לפי סעיף 329(1) לחוק), תקיפה בנסיבות מחמירות (2 עבירות לפי סעיף 382(א) בנסיבות סעיף 380 + סעיף 29 לחוק) ותקיפה בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 382(א) בנסיבות סעיף 379 + סעיף 29 לחוק(.

4.שני הנאשמים הינם אחים. הנאשם מס' 1 הינו יליד שנת 1963 ולחובתו הרשעות בעבירות של מסירת ידיעות כוזבות ושיבוש מהלכי משפט (משנת 1992), שתי עבירות גניבה (משנת 1999 ו- 2003 ותקיפה (משנת 2003).

5.הנאשם מס' 2 הינו יליד שנת 1970 ולחובתו הרשעות בעבירות של גניבה (משנת 1990 ו- 1995), קבלת דבר במרמה וגניבה (משנת 1995) עבירות לפי חוק התכנון והבניה, פריצה לרכב בכוונה לגנוב (משנת 1997), פירוק חלקים מרכב וגניבה (משנת 1998), חבלה או פציעה כשהעבריין מזויין (משנת 1998), החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית (משנת 1998) הפקרה אחר פגיעה (משנת 2005) והחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית (משנת 2008).

6.שירות המבחן ערך תסקירים בעניינם של שני הנאשמים. בעניינו של הנאשם מס' 1 ציין שרות המבחן כי הוא לקח אחריות חלקית למעשיו, לאחר שלדבריו פעל מתוך תחושת פגיעה בכבוד המשפחה ומתוך עצבנות, וצמצם מעורבותו בעבירה. שרות המבחן התרשם מאמפטיה נמוכה כלפי הקורבן ומיכולת נמוכה לויסות דחפים תוקפניים. הנאשם מס' 1 גם מסר לשירות המבחן כי אין לחובתו רישום פלילי קודם. שרות המבחן נמנע ממתן המלצה בעניינו.

7.באשר לנאשם מס' 2 ציין שרות המבחן כי הוא לקח אחריות מלאה למעשיו ופעל מתוך רצון להגן על אחיו. הנאשם מס' 2 הביע צער על מעשיו ואמפטיה כלפי הקורבן. גם בעניינו לא בא שירות המבחן בהמלצה.

8.בתאריך 29.9.09 נחתם בין משפחת הנאשמים למשפחתו של נאג'י הסכם סולחה, כאשר שני הצדדים להסכם מתחייבים ליחסי שכנות טובים.

9.ב"כ המאשימה טענה כי האלימות הפכה מכת מדינה שיש להדבירה וביקשה להחמיר בעונשם של הנאשמים, אשר בדבקות ומתוך אלימות לשמה המשיכו לפגוע בנאג'י גם לאחר שכבר נפל חבול על ריצפה וכן פגעו בבנו בן ה- 14 שניסה לגונן עליו ובאדם נוסף שניסה להרחיקם מהמקום. לטענתה, מדובר בנאשמים אכזריים, אלימים, שלא חדלו ממעשי האלימות וגרמו לנאג'י חבלות חמורות ביותר שהצריכו אשפוז ממושך ושיקום. עוד טענה כי לשני הנאשמים עבר פלילי מכביד , כאשר הנאשם מס' 1 לקח אחריות חלקית בלבד למעשיו. ב"כ המאשימה ביקשה להשית על הנאשמים עונש מאסר מרתיע לתקופה ממושכת וכן מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. ב"כ המאשימה הגישה אסופת פסיקה ממנה ביקשה ללמוד על רף הענישה הראוי לנאשמים (בין 7 ל- 9 שנות מאסר). לנוכח השוני בפעולות התקיפה של שני הנאשמים טענה ב"כ המאשימה כי ספק אם גרם לנאג'י חבלות בגולגולת והספק פועל לטובתו.

10.ב"כ הנאשם מס' 1 טען כי הענישה הינה אינדיווידואלית, כאשר הנאשם מס' 1 לקח אחריות מלאה על מעשיו והביע חרטה כנה ואמיתית. לטענתו,חלקו של הנאשם מס' 1 קטן יחסית, עברו אינו מכביד, הוא חתם על הסכם סולחה עם המתלונן ותקופת המעצר הארוכה בה הוא שוהה גרמה לו ללמוד את הלקח הראוי. ב"כ הנאשם טען גם כי מצבה הכלכלי של משפחת הנאשם קשה עקב מעצרו וביקש להסתפק בעניינו בעונש מאסר לא ארוך שיהיה בו אלמנט הגמול וההרתעה מחד ומאידך יהיה בו גם אלמנט השיקום וההתחשבות בבני משפחתו.

11.ב"כ הנאשם מס' 2 טען כי גם הנאשם מס' 2 הודה במעשיו והביע חרטה כנה ועמוקה על מעשיו וכי נערכה סולחה בין המשפחות. ב"כ הנאשם הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, שהינו נשוי ואב לחמישה שמאז מעצרם של שני הנאשמים (23.9.09) חרב עליהם עולמם ומשפחותיהם נותרו ללא פרנסה. ב"כ הנאשם מס' 2 ביקש שלא להחמיר עימו.

12.שני הנאשמים הביעו חרטה על מעשיהם וביקשו רחמי בית המשפט במיוחד לאור מצבם הקשה של משפחותיהם.

13.צר לי כי מידי יום כמעט אני נדרשת למעשי אלימות קשים, על רקע פתרון סכסוכים ויישוב מחלוקת בין ילדים ואין לי אלא להפנות לגזר דין שניתן על ידי רק היום בת"פ 2659-09-09 שם הפניתי לפסק דינו של כבוד השופט ג'ובראן – דברים היפים גם בענייננו הן בעניין העבירה והן בעניין השותפים לעבירה:

"איני מוצאת מקום להרחיב באשר לחומרת משעיהם של הנאשמים ודי אם אפנה לפסק דינו של כבוד השופט ג'ובראן מיום 4.5.10 בע"פ 6999/09 אברהים שריתח נ. מדינת ישראל, כדלקמן:

"אין חולק כי מעשיו של המערער חמורים ביותר, אל מול אלימות שכזו המכרסת ביסודות חברתנו הדמוקרטית יש לנקוט בענישה מרתיעה מאחורי סורג הבריח. מצווים אנו ליתן ידנו למלחמה העיקשת בתופעת הבריונות שפשטה בארצנו , וידע כל מי שנוטל לעצמו את החרות לנהוג באלימות, כי הוא עלול לשלם על כך בחרותו. "יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע שיש לבערו מן היסוד" ( ע"פ 3863/909 מדינת ישראל נ. חסן (טרם פורסם, 10.11.09)).

בענייננו יש לייחס חומרה יתירה לעובדה שהנאשמים בחרו בדרך האלימות הקשה כדרך לפתרון סכסוך, כאשר הנאשם מס' 1 החל במעשה אלימות כבר בתגובה לכך שנפגע באופניו של הקטין, בנו של המתלונן ( אלימות שאינה חלק בכתב האישום) ולאחר מכן יצאו שני הנאשמים לכיוון ביתו של המתלונן כשהם מזויינים באמצעי תקיפה מסוכנים (אלה לנאשם מס' 1 וסכין לנאשם מס' 2) שיכולים לגרום נזק חמור, ואשר בפועל גרמו לנזק שכזה.