מדינת ישראל נ' שנייד

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה במהירות של 135 קמ"ש העולה על המהירות המותרת של 90 קמ"ש, בתאריך 08.09.08, בשעה 0730 בכביש מס' 2 לצפון.

המהירות נמדדה באמצעות מכשיר ממל"ז.

הנאשם כפר בנהיגה במהירות המיוחסת לו וטען כי הדו"ח נרשם נגדו עקב טעות של השוטר במדידה.

מטעם התביעה העיד מפעיל הממל"ז והוגש דו"ח הזמנה לדין אותו ערך (ת/1).

בהתאם לתרשומת שערך העד בת/1, נמדדה מהירות נסיעתו של רכב הנאשם אשר נסע בנתיב שמאלי מתוך שלושה נתיבי נסיעה, בק"מ ה-40 בכביש מס' 2 לכיוון צפון מטווח של 151.3 מ' כשהוא בודד. לאחר המדידה נסע העד בניידת בעקבות רכב הנאשם, כרז לו לעצור והרכב נעצר בק"מ ה-42 בשול ימין. העד ציין בתרשומת כי מרגע המדידה ועד לעצירתו של הרכב לא היו כלי רכב בינו לבין רכב הנאשם והוא שמר על קשר עין עמו עד שנעצר. הרכב נמדד נוסע במהירות של 140 קמ"ש וממהירות זו הופחתו 5 קמ"ש. עוד פירט העד את הבדיקות שערך למכשיר בתחילת המשמרת ובסיומה ולפיהן נמצא המכשיר תקין. העד הינו מפעיל ממל"ז מוסמך משנת 1999.

בחקירתו הנגדית הוסיף העד כי בשעת ההפעלה לא היתה תנועת כלי רכב רבה לכיוון צפון. העד הסביר את אופן עצירת הרכב כך שעל מנת שלא לסכן את עצמו אין הוא יוצא לכביש ומסמן לכלי רכב לעצור אלא מעדיף לנסוע אחרי הרכב נמדד ולעצור אותו בצורה זהירה.

העד הכחיש כי זיהה את הרכב על פי סמלים חיצוניים המודבקים עליו אלא שמר על קשר עין תמידי בעת שנסע אחרי הרכב והדגיש כי לא היו כלי רכב אחרים בינו לבין הרכב הנמדד.

העד לא ידע לומר האם במהלך הנסיעה אחרי הרכב החליף הרכב את נתיב נסיעתו.

הנאשם העיד להגנתו ואמר כי התנועה בכיוון נסיעתו זרמה במהירות של 100-105 קמ"ש. הוא נסע בנתיב הנסיעה האמצעי וממרחק של כ-100 מ' הבחין בניידת המשטרה עומדת מימין הדרך ובשוטר המבצע מדידה עם ממל"ז. לנאשם יש ברכבו מזהה מד לייזר ברכבו אשר לא הגיב. הנאשם המשיך בנסיעה בנתיב האמצעי ובשלב מסוים הבחין בניידת עוקפת אותו משמאל והשוטר סימן לו לעצור. לטענתו אמר השוטר כי זיהה את הרכב לפי סמלים שעליו.

בחקירתו הנגדית אישר הנאשם כי נהג במהירות הנסיעה של כלי הרכב אשר נעו עמו בשיירה, וחושב כי מדובר במהירות של 105 קמ"ש.

תגובת הנאשם נרשמה על ידי העד : " לא שמתי לב למהירות מצטער נסעתי בשיירה בטור האמצעי במהירות שכולם נסעו בה ".

לאחר ששמעתי ובחנתי את העדויות, קראתי את הדו"ח ואת פרוטוקול הדיון שוכנעתי כי הוכחו בפני עובדות כתב האישום מעבר לספק סביר, מנימוקים כדלהלן :

עד התביעה הינו מפעיל ממל"ז מוסמך ובעל ותק רב בהפעלתו.

ההפעלה בוצעה באמצעות מכשיר ממל"ז שהינו מכשיר מדידה אמין, ולאחר שנמצא תקין בהתאם לבדיקות שערך העד למכשיר בתחילת המשמרת ובסופה.

העד רשם דו"ח מפורט ממנו שוכנעתי כי הפעלת הממל"ז התבצעה על פי נוהלי ההפעלה.

שוכנעתי כי רכבו של הנאשם הוא הרכב שנמדד והוא אשר נעצר על ידי העד. העד רשם בדו"ח, בזמן אמת, כי רכבו של הנאשם היה בודד בעת המדידה במרחק של 151.3 מ', וכי עד המקום בו נעצר, במרחק של 2 ק"מ ממקום המדידה, נסע העד בעקבותיו תוך שמירת קשר עין כאשר אין רכב אחר בין הניידת לבין רכב הנאשם. עדות זו של העד לא נסתרה על ידי הנאשם.

עד התביעה העיד כי הבחין ברכב כשהוא בודד בהתייחס לזמן המדידה כאשר הרכב היה במרחק של 151.3 מ' ממנו. אם נסעו כלי רכב נוספים ליד הנאשם בשלבים של לפני המדידה או לאחריה אין בכך כדי לסתור את גרסת עד התביעה. יש להדגיש כי הואיל ומדובר במדידת יום, תנאי ההפעלה אינם מחייבים את היותו של הרכב בודד לחלוטין בכביש.

טענת הנאשם כי נסע בנתיב האמצעי נדחית על ידי ואני מעדיפה את עדותו של עד התביעה הנתמכת בתרשומת שערך ולפיה בעת המדידה נסע הנאשם בנתיב השמאלי. גם אם עבר הנאשם בשלב כלשהו שלאחר המדידה אל הנתיב האמצעי אין בכך כדי לסתור את טענת עד התביעה המתייחס למיקומו של רכב הנאשם בעת המדידה בלבד.

תגובתו של הנאשם לעד התביעה, אשר לא הוכחשה על ידי הנאשם, מחזקת את ראיות התביעה שכן עולה ממנה כי הנאשם לא ידע מה היתה מהירות נסיעתו. הנאשם נסע במהירות הנסיעה של כלי רכב שנסעו עמו בשיירה ואומר באופן מפורש כי לא שם לב למהירות הנסיעה.