מדינת ישראל נ' שנון

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 02.02.11 בשעה 07.00 או בסמוך, בכביש 4 לכיוון דרום, נסע הנאשם כנוסע ללא חגורת בטיחות, בניגוד לתקנה 83 ב (א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר אונפינגר נתן. עדותו נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר הוא רשם ביום המקרה – ת/1. על פי רישומו של השוטר, ביום האירוע, במהלך אכיפת עבירה אחרת כנגד הרכב בו נסע הנאשם הבחין השוטר בנאשם יושב ברכב מאחור כאשר הוא אינו חגור.

תגובת הנאשם לאוזני השוטר במעמד רישום הדו"ח היתה: הייתי חגור.

בחקירה נגדית טען הנאשם כי הוא היה חגור ומה שראה השוטר זה הזזה של החגורה לצורך הנמכת המוזיקה אותה שמע אותה עת.

בבית המשפט טען הנאשם, כי ישב בכיסא האחורי בצד שמאל, הראות לא הייתה טובה, יום חורפי והיו אדים על החלונות, הנאשם טען כי הוא נוסע קבוע עם אמ פי 3. הנאשם שמע סירנה, הזיז את החגורה הוריד ווליום. השוטר עצר אותם בצד במרחק 300 מ' ממקום ביצוע העבירה האחרת. הנאשם ונוסע אחר צחקו, לדעת הנאשם השוטר כנראה חשב שאם צוחקים עליו ולכן ערך לו את הדו"ח.

בחקירה נגדית טען כי היה מעונן באותו יום על החלונות היו אדים. הנאשם טען כי לא אמר בתגובתו לשוטר במעמד רישום הדו"ח לגבי האמ פי 3 כיוון "ת. מה הוא יגיד לי? סליחה טעיתי? הוא החל לרשום את הדוח."

עוד מטעם ההגנה העיד חיים יחזקאל שהיה הנהג ברכב. לדבריו בתור נהג הוא מוודא שכולם חגורים. היה "יום חורפי, אוטו מלא אדים" בהמשך ציין הנאשם כי ירד גשם והיה ערפל.

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטר היא אמת.

ראשית לגבי עד ההגנה. העד לא אמר בשום שלב כי ראה את הנאשם חגור. אלא טען כי אמר לנאשם לשים חגורה. יש הבדל בין בבקשה לשים חגורה לבין עדות לפיה ראה את הנאשם שם חגורה. שנית, עדותו לא עשתה עלי רושם טוב במיוחד. לאור העובדה ככל שהחקירה הנגדית התקדמה הרי שהעד העיד על מצב ראיה מוגבל יותר. התרשמתי כי עדותו ניסתה לסייע לנאשם יותר מאשר לדבוק בעובדות. העדות החלה בראיה מוגבלת בשל אדים בהמשך הוסיף העד כי ירד גשם ולסיום העיד כי היה ערפל.

הנאשם כפר בכתב האישום ביום 17.05.12 בבית המשפט. כפירתו כללה את המשפט הבא "כופר הייתי חגור". בפעם הראשונה הנאשם העלה את הטענה כי שמע נגן מוזיקה היה בדיון ההוכחות. הנאשם אף הודה בבית המשפט כי מה שראה השוטר היה נכון כי הוא הזיז את חגורת הבטיחות. אולם הסברו היה כי הזיז את החגורה כדי לכבות את נגן המוזיקה. טענה זו לא נזכרה לפני דיון ההוכחות. הסברו של הנאשם לעובדה כי טענה זו עלתה לראשונה בבית המשפט הייתה:

" ש. אתה מספר לנו לגבי האמ פי 3, היו לך אוזניות לבנות, למה את זה לא אמרת לשוטר בתגובה שלך לזה שהוא אמר לך שלא היית חגור?

ת.        מה הוא יגיד לי? סליחה טעיתי? הוא החל לרשום את הדוח .

ש.       אז אתה מודה שלא אמרת לו?

ת.        לא הרגשתי שיש לי מה להוסיף. לי יש פרצוף ששוטר עוצר אותי ונותן לי דוח אין לי מה להוסיף. "

תשובת הנאשם עמ' 4 שורה 6 לפרוטוקול.

אולם לנאשם ניתנה הזדמנות נוספת להעלות טענה זו בהקראה. הנאשם בחר שלא לעשות כן וטענה זו הופיעה לראשונה, כאמור בדיון ההוכחות. בנסיבות אלו התרשמתי כי מדובר בגרסה כבושה שמטרתה לחלץ את הנאשם מהאמור בדו"ח.