מדינת ישראל נ' שמשון רויטל

הכרעת דין

כנגד הנאשמת נרשמה, ביום 23.10.12, הזמנה לדין וכתב אישום, בגין אי ציות לאות עצור של שוטר במדים (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה.

הנאשמת כפרה באישום המיוחס לה וביום 25.6.13, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העידה רס"ר סימה כהן, עורכת הדו"ח והוגשו הדו"ח, שסומן ת/1 ופתק עם פרטי הרכב, שסומן ת/2 .

מטעם ההגנה, העידה הנאשמת בלבד.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 23.10.12, בסמוך לשעה 07:54, נהגה הנאשמת ברכב בחולון, ביציאה ממחלף כביש 20 לכיוון צפון, לעבר רחוב דב הוז, כאשר היא בנתיב הנסיעה האמצעי, המסומן בחץ לפניה שמאלה בלבד.

הנאשמת לא צייתה לחץ האמור והמשיכה בנסיעה ישר.

עדת התביעה, שעמדה במקום, על גבי נתיב הנסיעה, לבושה במדי משטרה, סימנה לנאשמת, באמצעות יד ימין, לעצור את הרכב. הנאשמת הבחינה בעדה ובסימן, שכן בין השתיים נוצר קשר עין, אך המשיכה בנסיעה ועזבה את המקום.

העדה רשמה את פרטי הרכב על גבי ת/2 והדו"ח נשלח אל הנאשמת.

על פי גרסת הנאשמת, היא נהגה כאמור ואף ביצעה עבירה של אי ציות לחץ, כפי שתיארה העדה, אך לא הבחינה בעדה מסמנת לה לעצור את הרכב, שכן אם הייתה מבחינה באות, הייתה עוצרת את הרכב. הנאשמת הכחישה כי נוצר קשר עין בינה לבין העדה.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשמת עברה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עדת התביעה תיעדה באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העדה ציינה מקום עמידתה, אופן נהיגתה של הנאשמת, עובדת היותה במדי משטרה והאופן בו סימנה לנאשמת לעצור את הרכב.

עדותה של עדת התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית, שכן הנאשמת, על אף הסברים שקיבלה מבית המשפט, נמנעה, כמעט כליל, מחקירת העדה.

3. באשר לגרסת הנאשמת, הרי שעמדת הפסיקה בהקשר לעבירה של אי ציות להוראת שוטר במדים הנה, כי גם אם לא הבחין נהג באות או לא שמע הוראה של שוטר, אך יכול היה לעשות כן אם היה שם ליבו למתרחש בדרך, הרי שהעבירה נעברה (ראה ע"פ 77/61 צורבל נ' היועמ"ש, מפי כבוד הש' אגרנט). לפיכך, הרי שלאור עמדת הפסיקה, גם אם הייתי מקבלת גרסת הנאשמת לפיה לא הבחינה באות של העדה המסמן לה לעצור את רכבה, הרי על מנת להרשיעה, די בכך שיכולה הייתה להבחין באות.

4. הנאשמת לא טענה כי לא ניתן היה להבחין באות של העדה מטעמים אובייקטיביים ולא הביאה בפני כל ראיה לעניין זה.

5. יתרה מזו, הנאשמת העידה שנסעה באיטיות, שכן היה במקום עומס תנועה. בנסיבות אלה, אין זה סביר בעיני כי לא הבחינה באות של העדה ואני מקבלת גרסת העדה כי בין השתיים נוצר קשר עין, אך הנאשמת בחרה שלא לעצור את רכבה, שכן הייתה מודעת לעבירה אותה ביצעה לפני כן.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשמת עברה עבירה כמיוחס לה בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"א אב תשע"ג , 28 יולי 2013, במעמד הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: