מדינת ישראל נ' שמש

החלטה

1. לפניי בקשה מאת המרכז לגביית קנסות למתן צו מאסר עקב אי-תשלום קנס (בקשה מיום 31.1.13).

לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק בית-המשפט, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת בשל התיישנות העונש, כמפורט להלן:

2. סעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי") קובע בסוגיית התיישנות עונשים, כדלקמן:

"עונש שהוטל לא יתחילו בביצועו, ואם נפסק ביצועו לא ימשיכו בו, אם מיום שפסק הדין נעשה לחלוט, או מיום ההפסקה, הכל לפי המאוחר יותר, עברו –

(1)בפשע – עשרים שנים;

(2)בעוון – עשר שנים;

(3)בחטא – שלוש שנים".

3. בתיק דנן כתב האישום ייחס לנאשם עבירות אשר עונשן המרבי הינו 3 שנות מאסר, ובהתאם לסעיף 24(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, מדובר בעבירות מסוג עוון.

4. הנאשם הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ודינו נגזר ביום 25.3.01 למאסר ולקנס. נקבע כי הקנס ישולם בחמישה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.4.01. כלומר, היה על הנאשם לשלם את התשלום האחרון ביום 1.8.01. עיון בתיק מעלה כי לא הוגש ערעור על גזר הדין, ולפיכך גזר הדין הפך לחלוט בחלוף 45 ימים מיום מתן גזר הדין.

5. מהאמור לעיל עולה כי מיום שגזר הדין הפך לחלוט, חלפו למעלה מ- 10 שנים. לפיכך, ובהתאם לסעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי, העונש התיישן, לא ניתן עוד לבצעו ולא ניתן להורות על מאסרו של הנאשם עקב אי-תשלום הקנס.

6. אשר על-כן, הבקשה להורות על מאסר עקב אי-תשלום קנס נדחית.

7. מזכירות בית-המשפט תשלח העתק ההחלטה למנהל המרכז לגביית קנסות.

ניתנה היום, ל' שבט תשע"ג, 10 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: