מדינת ישראל נ' שמעני

החלטה

1.לפניי בקשה מטעם המבקש (הנאשם) "להקלה בתנאי השחרור", שמשמעותה עיון חוזר בתנאי שחרורו, בהתאם לסעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). המבקש טען כי תנאיי מעצר הבית מכבידים עליו ועל כן ביקש לבטל את האיזוק האלקטורני ולאפשר לו לצאת לעבודה בליווי מלווה.

הרקע לבקשה

2.ביום 14.7.2013 הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות, סירוב להבדק בדיקת שכרות, נהיגה ללא רישיון תקף ונהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה.

המשיבה הגישה בקשה לעצור את המבקש עד לתום ההליכים מכח סעיף 21 לחוק המעצרים ולפסילתו מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים מכח סעיף 47(ט) לפקודת התעבורה.

בדיון שהתקיים בתאריך 15.7.2013, במעמד הצדדים, מצאתי לקבוע על בסיס חומר החקירה שהונח לפניי ובהסכמת הצדדים כי קיימות ראיות לכאורה לפיהן ביצע המבקש את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. וכן קבעתי קיומה של עילת מעצר נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מהמבקש לציבור לאור המעשים המיוחסים לו ונוכח עברו התעבורתי הכולל נהיגה תחת השפעת אלכוהול בגינה נפסל רישיונו למשך 10 חודשים, במהלכם ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום בהליך דנא.

בנסיבות אלה, טרם מתן החלטה סופית, מצאתי להפנות את המבקש לשירות המבחן לקבלת תסקיר מעצר בעניינו. שירות המבחן ערך תסקיר מקיף בעניינו של המבקש והתרשם כי על אף שלרוב למבקש התנהגות נורמטיבית הרי שלעתים מטשטש אצלו הקו הברור בין המותר לאסור בעיקר בתחום התעבורה, שאז הוא מאמץ עמדות מקלות ביחס לחוקי התנועה. שירות המבחן העריך כי בעת שהמבקש צורך אלכוהול, מצטמצמות יכולותיו לקבל החלטות ראויות וקיים סיכון להתנהגות פורצת גבול וחוק מצדו. בסופו של דבר, נוכח גילו הצעיר והשפעת המעצר על המבקש, בא שירות המבחן בהמלצה לשחררו למעצר בית בפיקוח מלא של בני משפחתו, בליווי איזוק אלקטרוני ופיקוח מעצרים. שירות המבחן המליץ כי כל יציאה של המבקש ממעצר הבית ילווה במלווה שיפקח עליו.

בתאריך 29.7.2013, התקיים דיון במעמד הצדדים בפני כב' השופט דניאל בן טולילה, בתומו הורה על שחרור המבקש למעצר בית בפיקוח בני משפחתו, איזוק אלקטרוני, הפקדת ערבויות כספיות, פסילתו מלנהוג או מלהוציא רישיון נהיגה עד תום ההליכים והוטל צו פיקוח מעצר למשך 6 חודשים. השופט בן-טולילה הדגיש בהחלטתו, בין היתר, כי: "המשיב אינו משוחרר לילך חופשי אלא יהיה תחת פיקוח הדוק יחד עם איזוק אלקטרוני אשר בשים לב לטיב העברות המיוחסות מקבל משנה תוקף".

הבקשה והתגובות לה

3.בבקשתו עתר ב"כ המבקש להקלה בתנאי שחרורו של המבקש היות ותנאים אלה מכבידים עליו. לשיטת ב"כ המבקש מדובר בתנאים שאינם מידתיים ביחס לעבירות המיוחסות למבקש ונטען כי משך ניהול ההליך העיקרי צפוי להתארך. לאור זאת, התבקשתי לאפשר למבקש לצאת לעבודה בפיקוח מלווה ולבטל את האיזוק האלקטרוני.

4.המשיבה הביעה התנגדות בתגובתה לבקשה וטענה כי לא התגלו עובדות חדשות, שינוי נסיבות או חלוף זמן רב המצדיקים הקלה בתנאים, כפי הוראות סעיף 52 לחוק המעצרים. המשיבה שבה וטענה כי חומרת העבירות המיוחסות למבקש, המסוכנות הנשקפת ממנו והזמן הקצר שחלף מאז שוחרר בתנאים מגבילים אינם מצדיקים היעתרות לבקשה.

5.המבקש הגיש תגובתו לתגובת המשיבה בה ציין כי ניהול התיק העיקרי צפוי להמשך בשל כך ששני עדי תביעה לא יכלו להתייצב במועד שנקבע לשמיעת עדותם. עוד צוין כי המבקש הינו אדם נורמטיבי בתחילת דרכו בחיים, שזו לו הסתבכותו הראשונה בנהיגה בפסילה, כאשר ביצוע העבירה נעשה ימים ספורים בטרם הגיעה תקופת הפסילה לסיומה. נטען כי מצבו הכלכלי של המבקש קשה ותנאי השחרור מכבידים עליו ואינם מידתיים לעבירות המיוחסות לו. בנוסף, צוין כי המבקש למד את הלקח ולכן מבוקש לשחררו לצאת לעבודה בליווי מלווה ולהורות על ביטול האיזוק האלקטרוני.

הדיון בבקשה

6.ביום 3.11.2013, קיימתי דיון בבקשה במעמד הצדדים, במהלכו שבו הצדדים על טיעוניהם, כפי שהועלו בכתב. בפתח הדיון הובאה לעיוני החלטת כב' השופטת רבקה שורץ, מיום 30.10.2013, אשר דנה בתיק העיקרי, לפיה התיק נקבע להמשך שמיעת הראיות ליום 09.07.2014 בבית המשפט באילת. עוד נקבע כי: "ב"כ הנאשם יודיע לבית המשפט באם הוא מוותר על זימונה של עדת ההגנה תוך 30 יום. היה והצדדים יסכימו להשמיע את עדות העדה בבית המשפט באשקלון יודיעו על כך ובית המשפט יקבע מועד מתאים. אם ב"כ הנאשם יוותר על העדה כי אז התביעה תגיש סיכומיה תוך 30 יום מיום קבלת הודעה על הוויתור וההגנה תגיש סיכומיה תוך 30 יום מיום שתקבל את סיכומי התביעה. אם הצדדים יגיעו להסכמות כלשהן יודיעו לבית המשפט בכתב".

בנסיבות אלה מצאתי לפנות לב"כ המבקש בשאלה מדוע לא יסכים להשמיע את עדת ההגנה בבית המשפט באשקלון, כפי שהוצע לו, ובדרך זו לקצר את משך ניהול ההליך שנקבע להמשך לחודש יולי 2014, מסיבות הנעוצות במועדי תורנות שופטי התעבורה בבית המשפט באילת. יש לציין כי ב"כ המשיבה, עו"ד רותם לוי, הודיעה מיד על הסכמתה להתייצב בפני המותב הדן בתיק העיקרי בבית המשפט באשקלון, אך להפתעתי דווקא ב"כ המבקש לא שש מיד להצעתי ומצאתי עצמי מנסה לשכנעו כדי שיפעל לקצר את משך ניהול התיק העיקרי כפי שהציעה כב' השופטת שורץ לצדדים.

בהמשך הדיון העלה ב"כ המבקש טענה נוספת, שזכרה לא בא לידי ביטוי בבקשה הכתובה ו/או בתגובה לתגובת המשיבה, והיא כי חל כרסום משמעותי בראיות התביעה המצדיקות את ביטול תנאי השחרור המגבילים שהוטלו על המבקש. לטענתו, המשיבה ביקשה לתקן את כתב האישום, כך שבמקום עבירה של נהיגה בשכרות יואשם המבקש בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. מנגד, ב"כ המשיבה הכחישה כי חל כרסום בראיות כנגד המבקש והדגישה כי המשיבה נאותה לבוא לקראת המבקש כדי לגבש הסכם טיעון, כמו במקרים רבים אחרים, על מנת לחסוך מבית המשפט והצדדים את המשך ניהולו של ההליך המשפטי. ב"כ המשיבה הדגישה כי אין להסיק מכך על חולשה ראייתית כנגד המבקש והראיה לכך שכתב האישום לא תוקן וההליך המשפטי נמשך כסדרו, בעוד המשיבה עומדת על עמדתה כי יש להרשיע את המבקש בכל העבירות המפורטות בכתב האישום.

דיון והכרעה

7.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה ושמעתי את טיעוני הצדדים בעל-פה ואף שבתי ובחנתי פעם נוספת את תיקו של המבקש, לרבות חומר הראיות שקובץ בעניינו, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

8.סעיף 52 לחוק המעצרים קובע כי התנאים החלופיים לעיון חוזר בהחלטה שניתנה בעניין מעצרו של מבקש עד לתום הליכים נגדו הינם קיומן של עובדות חדשות, שינוי נסיבות או חלוף זמן ניכר מעת מתן ההחלטה.

כאמור, ב"כ המבקש השתית בקשתו על חלוף הזמן מאז שחרורו של המבקש לתנאי מעצר בית, כשהוא מדגיש כי הדיון ימשך רק בחודש יולי 2014. עם זאת, מעיון בתיק עולה כי ב"כ המבקש נאות להודיע למותב הדן בתיק העיקרי על הסכמה לקיים את המשך הדיון בבית המשפט לתעבורה באשקלון, כדי להציג עדות קצרה אחת ולסכם בעל-פה. בית המשפט נענה לבקשה והקדים את הדיון ליום 7.1.2014 ולימים, לבקשת ב"כ המבקש, נדחה הדיון ליום 12.1.2014.