מדינת ישראל נ' שמעוני

גזר דין

רקע

הנאשם הורשע על פי הודאתו, בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

על פי עובדות כתב האשום, ביום 1.2.08 בסמוך לשעה 2:10, במועדון "האומן 17" בירושלים, תקף הנאשם יחד עם אחר את יניב סרמה (להלן: המתלונן). הנאשם וחברו דחפו את המתלונן בשירותים של המועדון והנאשם הכה את המתלונן בראשו וגרם לו לחבלה. לאחר מכן ניסה המתלונן לצאת מהשירותים, אך הנאשם וחברו המשיכו להכות את המתלונן באגרופים.

במהלך התקיפה אדם אחר, אשר זהותו אינו ידועה למאשימה, זרק לעבר המתלונן בקבוק זכוכית. הבקבוק פגע בראשו של המתלונן וגרם לו לחתך באורך מספר סנטימטרים, אשר דימם והצריך תפרים.

עמדות הצדדים

ב"כ המאשימה שם דגש על כך שהנאשם תקף את המתלונן בברוטאליות ללא סיבה. כן הפנה לעברו הפלילי של הנאשם. לאור אלה עתר להשית על הנאשם עונש של שנת מאסר בפועל.

ב"כ הנאשם שם דגש על חלוף הזמן מאז הארוע, על כך שאין מדובר בארוע מתוכנן ועל כך שזריקת הבקבוק, שהיא החלק החמור בארוע, אינה קשורה לנאשם. כן התיחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שהן עולות מתסקיר שירות המבחן ולכך שמאז העבירה מושא כתב האשום לא היה הנאשם מעורב בפלילים. לאור אלה עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהשית על הנאשם עבודות של"צ וצו מבחן וביקש כי אם יושת פיצוי למתלונן, הוא יועמד על הצד הנמוך.

הנאשם הביע צער על הארוע והבטיח כי לא ישוב לבצע עבירות.

מתחם העונש ההולם

הנאשם תקף את המתלונן באלימות, יחד עם אחר. התקיפה כללה דחיפות, מכה בראשו של המתלונן אשר גרמה לחבלה ואגרופים. במהלך הארוע אדם אחר השליך לעבר המתלונן בקבוק זכוכית, אשר פצע אותו וגרם לו לחתך שהצריך תפירה. אמנם על פי כתב האשום לא עולה קשר בין הנאשם ובין האדם אשר זרק את הבקבוק, אך ברור כי זריקת הבקבוק מהווה חלק בלתי נפרד מהארוע ואלמלא תקפו הנאשם וחברו את המתלונן, לא היה הבקבוק מושלך עליו.

ראיתי חומרה רבה בכך שהנאשם תקף את המתלונן יחד עם אדם אחר. עוד ראיתי חומרה רבה בכך שהשניים מנעו מהמתלונן לצאת מחדר השירותים כאשר ניסה להחלץ מידם. יש בכך ללמד על דבקות במטרה הפסולה ששמו להם הנאשם וחברו – לפגוע במתלונן ולחבול בו - והשניים אכן גרמו למתלונן לחבלות ממשיות וכואבות ובהן חתך מדמם בראשו אשר הצריך תפרים.

יש במעשים אלו פגיעה קשה בגופו וכבודו של המתלונן, אשר יצא לבלות וסיים את הבילוי כשהוא חבול, מדמם, כואב ומושפל.

חברה שומרת חוק אינה יכולה להשלים עם התנהגות בריונית, אלימה ופורעת חוק מעין זו, או לגלות כלפיה סובלנות או סלחנות. אין כל ערך ברטוריקה נמלצת בגנות האלימות, אשר אינה מגובה בעונש מרתיע, המעביר ליחיד ולרבים את המסר בדבר הפסול והאסור שבמעשים.

ר' למשל לענין ז' ע"פ 4173/07, מדינת ישראל נ' פלוני, שם נפסק:

"ולגופו של עניין. רבות נאמר בבתי המשפט על תופעת האלימות הפושה בחברה הישראלית ועל הצורך של איחוד כוחות של כל הרשויות לצורך מלחמה בתופעה זו. תפקידו של בית המשפט במאבק הוא הטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים על הנוקטים באלימות לפתרון סכסוכים, על מנת להעביר מסר, הן לעבריין האינדיווידואלי, והן לעבריינים הפוטנציאלים ולחברה כולה, כי אין החברה טולרנטית להתנהגויות מעין אלה."

ר' גם ע"פ 8991/09, מכבי נ' מדינת ישראל:

"המקרה שלפנינו תחילתו בוויכוח שפרץ בין המתלונן למערער בשל עניין של מה בכך. במקום ליישר את ההדורים באופן מתון וענייני, בחר המערער להגיב לדברים שהטיח בו המתלונן באמצעות חבטה בפניו באמצעות קסדת האופנוע שלו. בעקבות כך נגרמה למתלונן חבלה חמורה, וכפי שציין בית משפט קמא האירוע עלול היה להסתיים בתוצאה קשה הרבה יותר, עד כדי קיפוח חיים. אף אם נניח כי המתלונן נהג שלא כשורה במהלך האירוע, אין בכך בשום אופן כדי להצדיק את התגובה האלימה והבריונית מצד המערער. המסר החד-משמעי שעל בתי המשפט להעביר הוא כי לא ניתן להשלים, בשום מקרה, עם פתרון סכסוכים באלימות ובכוח הזרוע, ועל כן בדין נתן בית משפט קמא משקל מרכזי בגזר הדין לחומרת מעשיו של המערער."

דינה של התנהגות מעין זו הוא מאסר ממש, לריצוי מאחורי סורג ובריח. מתחם העונש ההולם את העבירה הוא בין מספר חודשי מאסר לשנתיים מאסר וכן פיצוי כספי לקרבן העבירה. ר' למשל ע"פ 50582-05-13, פנחס נ' מדינת ישראל.

נסיבות אשר אינן קשורות בעבירה