מדינת ישראל נ' שמעון

הכרעת דין

השתלשלות ההליכים

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים. האישום הראשון הינו בעבירת היזק במזיד לרכוש בצוותא, בכך שבתאריך 13/1/09, בצוותא עם בועז צברי (להלן- צברי), השחיר תמרורי אין כניסה בהוד השרון (רחוב מבצע קדש לאחר שתוקן מרחוב שפרינצק), באמצעות תרסיס צבע. האישום השני הינו בעבירות שידול להיזק לרכוש במזיד וסיוע להיזק לרכוש במזיד, בכך שבשלוש הזדמנויות שונות בין התאריכים 28/11/08-13/1/09, צברי ריסס את אותם תמרורים באמצעות תרסיסי צבע שמסר לו הנאשם ולאחר שהנאשם שידל אותו לעשות כן.

ביום 17/10/10 הודיעה ב"כ הנאשם דאז כי הוא כופר במיוחס לו, כאשר הנאשם אף הוסיף כי בפיו טענת הגנה מהצדק כיוון שלא נחקר אדם הנראה בדיסק המתעד את האירוע נשוא האישום הראשון (להלן- הדיסק). יצויין כי מלכתחילה כתב האישום הוגש אף כנגד צברי, אך נוכח כפירתו של הנאשם, והיותו של צברי עד מטעם התביעה כנגד הנאשם, הופרדו משפטיהם באותה ישיבה. משפטו של צברי הסתיים ביום 13/1/13 בחזרה של התביעה מכתב האישום טרם הקראה, ובעקבות זאת בוטל כתב האישום כנגדו.

בעקבות כפירת הנאשם התנהל משפט הוכחות על פני מספר ישיבות, במהלכו העידו לצד צברי גם רפ"ק עמוס צעדה, גלית הוד, נועם בן יהודה, וגד בן יהודה. מטעם הנאשם העיד הוא עצמו וכן רס"מ סיגל פלר (לאחר שהתביעה ויתרה על עדותה, וזימונה בכל זאת לעדות נתבקש על ידי הנאשם במהלך פרשת ההגנה).

יצויין כי רוב רובו של המשפט הנאשם היה מיוצג בידי עורכי דין מהסניגוריה הציבורית, נוכח הודעת התביעה לפיה יש אפשרות שתעתור לעונש מאסר בפועל ככל שיורשע. דא עקא, שביום 14/11/12, לבקשת הנאשם, שוחרר סניגורו דאז (השני כרונולוגית) מייצוג. זאת אף לאחר שבמהלך הדיון מיום 11/11/12, הנאשם ביקש בקשה דומה, נענה בחיוב, אך לבסוף נמלך בדעתו בעניין זה. יצויין כי לאורך המשפט התרשמתי כי בפועל הנאשם מנהל הגנתו בהתעלם מהסניגור, ומצפה ממנו שזה ימלא אחר הוראותיו ללא כל הפעלת שיקול דעת, ומשכך שחרור הסניגור מהייצוג לא הביא למינוי סניגור אחר במקומו. קבעתי כי את ההוראה בדבר חובת ייצוג יש לפרש פרשנות תכליתית כך שהמדובר על ייצוג ולא על עורך דין הנוכח באולם כתפאורה בלבד, וכשנאשם מעיד על עצמו שהוא מעוניין אך בתפאורה שכזו, אין כל מקום להמשיך ולמנות סניגורים לפרוטוקול בלבד. אדרבא, כאשר הנאשם בבקשתו האחרונה לשחרר הסניגור מהייצוג לא ביקש סניגור חליפי. יצויין כי ייצוגו העצמי של הנאשם החל בשלב מתקדם במשפט, לאחר שעדותו שלו כבר נסתיימה.

העד צברי

צברי מסר עדות בפני בית המשפט ביום 3/4/12 (עמ' 25-46 לפרוטוקול). בעדותו ביסס את כל האמור בכתב האישום, למעט החלק הכללי ובסייגים הבאים- בכל אירוע דובר בתמרור אחד; לא ציין תאריכים; דובר בערך בפעמיים-שלוש. כן ציין שהתמרור שריסס באירוע נשוא הדיסק הינו תמרור אין כניסה שמאחוריו על אותו עמוד יש תמרור עצור, שאותו רואים בדיסק. לדבריו, הנאשם בחר דווקא רחוב זה (מבין שלושת הרחובות שנסגרו) כיוון שהרחוב הזה קשור לרחוב של הנאשם, כאשר הנאשם היה עם צברי כדי לוודא שהוא מרסס, ואף הסתכל כל הזמן לצדדים. הוסיף שהנאשם פחד לרסס בעצמו. לדבריו, בדיסק הנאשם לא נראה בשלב של ריסוס התמרור כיוון שהיה בצד השמאלי בחלק שלא נראה בדיסק, אך לפני כן נראה בדיסק בצדדים שונים של המקום.

ביחס לאדם עם כלב הנראה בדיסק, ציין צברי כי מדובר בדייר מאחד הרחובות. הוא מכירו בפניו אך לא בשמו או בכתובתו, ואין לו קשר עימו. הדייר היה במקום, כמנהגו מידי בוקר וערב לטייל עם כלבו, ולא היה קשור למה שצברי והנאשם עשו. צברי לא החליף עימו מילה בעת שעבר שם, אלא הסתכל עליו, כשהנאשם לידו, והם המתינו שיתקדם ולא יעמוד לידם.

בד בבד, התברר כי צברי אינו זוכר חלק מהפרטים שמסר באמרתו במשטרה, ולכן זו הוגשה מכוח כלל האימוץ וסומנה ת/4. יצויין כי האמרה אינה משלימה את החסר של עדות צברי ביחס לתאריכים, מלבד אמירות כלליות שאחד האירועים היה כמספר ימים טרם גביית האמרה ביום 15/1/09. ביחס למספר הפעמים מודגש באמרה, בגרסתו הסופית של צברי, שדובר בסך הכל בשלוש פעמים, באופן דומה לאשר אמר בעדותו. יצויין כבר עתה כי חוסרים אלה לא הושלמו אף בראיות האחרות, למעט התאריך של האירוע הנצפה בדיסק, אם כי ברור מראיות אחרות (ולמעשה אף מאמרת הנאשם ת/1 ונראה שאף מעדותו), שהתמרור הוצב מספר שבועות טרם אירוע זה, וכי נעשו מעשי עקירה וריסוס ביחס לקבוצת התמרורים שהוצבה באותה עת באיזור.

הנה כי כן, המדובר בעד אשר דבריו, ודי לעניין זה בעדותו מבלי להיזקק לאמרתו, מבססים את רוב רובו של כתב האישום. דברים אלה אף מתארים סיפור הגיוני וברור, נטול סתירות, כאשר העד חזר מספר פעמים במהלך העדות על גרסתו. זאת, על אף חקירה נגדית ארוכה, של הסניגור והנאשם כאחד, אשר לא היתה קלה לכל אדם, קל וחומר לצברי שסובל מנכויות שונות, לרבות ממחלה ממארת. דא עקא שבמהלך עדותו, ובמידת מה אף בעדויות עדים אחרים, עלו מספר עניינים אשר לשיטת ההגנה יש בהם בכדי לפגום, ובאופן ניכר, במהימנותו של צברי.

העניין הראשון הינו הגדרתו של צברי כמי שסובל מפיגור קל, הגורם לו לעיתים לבלבול, ועל כן על פי הנטען, לא ניתן לסמוך על כך שדבריו משקפים את אשר אירע.

לעניין זה ייאמר תחילה כי בתחילת עדותו צברי דיבר על כך שסובל מפיגור קל, אך כשפירט זאת דיבר על קטרקט מגיל קטן, ובלשונו- "עיניים מעופפות". הוא הסביר שהפיגור הקל התבטא במגבלות בשעות עבודה, פגיעה בלימודיו, ולעיתים גרם לו להיות מבולבל, אך הוא יודע להבחין בין אמת לשקר, ולברור מילותיו כך שאומר מה שנכון ולא אומר מה שלא נכון.

בנוסף, העד צעדה, שהינו מפקד נקודת המשטרה בהוד השרון, ציין כי הוא מכיר את צברי מהעיר, ושהוא מוגבל מעט (ראו עמ' 7 לפרוטוקול).

דא עקא שאילולא דברים אלה אודות מגבלתו של צברי, לא הייתי מתרשם מהאופן שבו העיד שהוא סובל מבעיה שכלית כלשהי, ואף לא הייתי חושד בכך. לא היה בדבריו ובאופן שבו העיד, וכאמור בעדות ארוכה, בכדי לעורר כל תחושה של מוזרות או סטיה, ולו קלה, מנורמה קוגנטיבית, וזאת ביחס לציבור העדים, שרובם אינם רהוטים כציבור עורכי הדין. דברים דומים אף מסרה גובת אמרתו במשטרה, העדה סיגל פלר, שאפילו בדיעבד לא היתה מודעת למגבלתו (ראו עמ' 72 לפרוטוקול).

מה שכן ניתן היה להתרשם מעדותו שמידי פעם היו לו קשיים קלים ורגעיים בריכוז, אבל מייד היה מתמקד ומתקן עצמו. לדוגמא, כשאמר שאת אמרתו במשטרה מסר לגלית הוד אך מייד תיקן לסיגל פלר, וכן כשאמר שהנאשם הביא לו את השלטים ותיקן לצבעים. כלומר חוסר הריכוז התייחס לדמות או מונח אחר קשורים לעניין עליו שח (כך גלית הוד היא המתלוננת וסיגל פלר היא החוקרת, כך שלט, אף בלשון הנאשם, הוא התמרור, והרי הצבעים שימשו להשחרתו). מדובר בחוסר ריכוז אשר עשוי לפקוד גם אנשים ברמת משכל גבוהה ביותר, וכשהוא מייד מתוקן, אין בו בשום אופן בכדי לחרוץ מסקנה שהעד לא מתאר את הדברים כהוויתם, אלא להיפך, מקפיד, אגב בקרה עצמית, שסיפורו ישקף את אשר אירע.

במהלך המשפט אף נדרשה ההגנה לבחינת התיק הרפואי של צברי. מכיוון שדובר בבקשה להסרת חיסיון רפואי, הוריתי כי התיק יועבר אליי במעמד צד אחד. דא עקא שצברי לא קיים הוראה זו, לאחר שהבהיר כי הוא מתנגד לפגיעה כזו בפרטיותו. המאשימה, המיוצגת על ידי תביעה משטרתית, לא פעלה, במשך חודשים ארוכים, ועל אף שההגנה התריעה על כך לא אחת, לקיים פעולות אכיפה משטרתיות בעניין. רק ברגע האחרון הובא בפניי תיק המל"ל של צברי, כאשר גם זאת נעשה ללא פניה אליו. כך, הובא בפניי מידע רפואי לא שלם לבחינה האם צברי סובל מליקוי אשר משפיע על מהימנות דבריו.

עם זאת, עדיין יש לזכור שמדובר בתיק מל"ל המלווה את צברי מילדותו, אשר מבטא את מגבלותיו שהביאו לקביעת נכותו, כך שסביר שאם היה סובל מליקוי שכלי כזה או אחר המשפיע על יכולתו לקלוט דברים או לתאר את מה שקלט, הדבר היה בא לידי ביטוי בתיק. ולא היא. שורה של חוליים נמנו בו, שאינם רלבנטים למצבו השכלי, למעט ליקוי נוירו פסיכולוגי כלשהו (כמפורט בהחלטתי בעמ' 68-69 לפרוטוקול, בה הסרתי את החיסון הרפואי באופן חלקי תוך פירוט לפרוטוקול של מידע רפואי ללא הוראה בדבר העברת מסמכים רפואיים שלמים).

על רקע כל זאת נראה שאין המדובר בפיגור המתבטא במגבלה שכלית, אלא בפיגור סביבתי על רקע הפרעות למידה שנגרמו מבעיה פיזית בעיניים, כאשר הבלבול עליו דובר מתבטא בהפרעות הריכוז הקלות שמייד מתוקנות.

אמנם בעיה פיזית כזו בעיניים עשויה לפגום במהימנות עד, אך זאת כאשר מדובר בעד אשר מעיד על דברים שראה, ואשר התרחשו בזמן קצרצר ו/או ממרחק. אולם עדותו של צברי כנגד הנאשם התבטאה מחד בתיאור ההוראות שהנאשם נתן לו, אשר מתייחס לחוש השמיעה דווקא, ומאידך בעדות ראיה לדברים שאירעו מטווח קרוב ובאופן שאינו רגעי (מסירת הצבעים, ההמתנה בצוותא במקום, בחירת שעת הכושר, אקט הריסוס). משכך, בעיה פיזית זו של צברי אף היא לא אמורה להעיב על עדותו.