מדינת ישראל נ' שמילוב(עציר) ואח'

גזר דין בעניין נאשם 2

הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, בתקיפה הגורמת חבלה של ממש בצוותא, בהפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ובהתנגדות למעצר.

במרץ 2011, בשעות הערב המאוחרות, התפתח אירוע אלים במסגרתו הוכה המתלונן נמרצות, עפ"י הנטען, ע"י הנאשם ואחרים, בהיותם בגילופין. כתב האישום מתאר מכות בראש, בפנים ובכל חלקי הגוף. מכות אגרוף, בעיטות והנפת כסא לעברו גם לאחר שקם מהרצפה שותת דם וגם לאחר שעובד המקום ועובר אורח הפרידו בין הניצים. כתוצאה נגרם לו חתך שטחי מדמם במצח, רגישות בצלעות, המטומה מתחת לעין ובוצעה הדבקה של הפצע.

לאחר שהגיעו השוטרים למקום החל הנאשם להימלט, התנגד למעצרו והכה אותם במכות אגרוף. לאחר שנאזק והוכנס לניידת הכה בחלונות הניידת תוך התנגדות למעצר, כשהוא מנסה לצאת מתוכה.

הארוע נקלט בחלקו במצלמות אבטחה שהיו מותקנות בבית הקפה ומחוצה לו. המצלמות תעדו את האלימות הברוטלית ואת חוסר הנכונות להרפות מטרפם גם לאחר פציעתו. כן ניתן לראות כי אינם נתונים במלוא חושיהם.

ב"כ המאשימה ציינה, לחומרה, אלימות קשה, ללא כל הסבר ומניע ו/או הכרות קודמת. עמדה על חלקו המרכזי של הנאשם אשר החל באלימות והיה דומיננטי. על התנהגותו גם לאחר הגעת השוטרים ותקיפתם. הפנתה לעבר ולמאסר המותנה התלוי ועומד נגדו. עתרה משכך להעדיף את האינטרס הציבורי ולהשית ענישה כואבת ומכבידה, מטעמי גמול והרתעה כאחד, לצד פיצוי משמעותי למתלונן.

ב"כ הנאשם ציין כי אופיו העיקרי של הארוע הינו תגרה בין שיכורים, לרבות המתלונן. מכאן הקושי בשליטה. עם זאת, לא נעשה שימוש בנשק קר וגם החבלות, בסופו של יום, לא היו חמורות. הבהיר שהעבירות כלפי השוטרים נבעו מהמצב בו היה נתון כשגם הוא נחבל כתוצאה מהמפגש עמם. עמד על הודיה בהזדמנות הראשונה ועתר לענישה מידתית.

במישור האישי ציין חיים לא קלים. הנאשם עלה ארצה בגיל 14 והידרדר עקב קשיי קליטה. אב לילד בן 10 מחוץ לנישואין. עבירות האלימות בעברו מהשנים 93, 94.

הנאשם הביע את צערו.

הנאשם יליד 1979, רווק, עלה ארצה בשנת 91. צבר לחובתו 10 רישומים, מהם 3 ללא הרשעה, בגין 30 אישומים, בעבירות רכוש, אלימות וסמים. תחילת מעורבותו עם החוק עוד בהיותו נער בשנת 93. ניתנו הזדמנויות בדמות מעון פתוח ופיקוח שרות המבחן אשר לא מנעו את המשך ההידרדרות. מרבית העבירות בשנים האחרונות מתחום הרכוש, בקשר לרכב ובכלל, אך גם הפרעות לשוטר בעת מילוי תפקידו. עבירות האלימות אמנם נעברו בשנים 94,93. בשנת 2009 הושת, תוך כיבוד הסדר, מאסר למשך 16 חודשים לצד מאסר מותנה, אשר לא היה בהם כדי להרתיע.

אין זה מן הנמנע שהפן האלים בהתנהגותו התגבר בהיותו נתון בגילופין, כשהוא אינו שולט על עצמו. אין בכך כדי להצדיק את מעשיו שהרי הכניס עצמו מרצונו לאותו המצב.

ראה בעניין זה ע"פ 6586/98 ארקדי אלסיבצקי נ מ"י.

"ולא נעלם ממני, כמובן, שהמערער נקלע לעשיית המעשים שבהם הורשע בהיותו בגילופין. אין בכך כדי לסייע לו: המדובר בשכרות שאליה הכניס עצמו המערער במודע ובהתנהגות נשלטת; ומי שנוהג כך, נושא באחריות למעשיו ואינו יכול להסתתר מאחורי שכרותו. מצב דברים זה נועד להבהיר לשותים לשוכרה...כי שכרות עשויה להביא לאסון; וכי מן הדין על כן להימנע ממנה ואף לא ליטול סיכון שמא תתרחש. נטילת סיכון של כניסה לשכרות - כמוה כשהשכרות ביודעין; וייטיבו לעשות ה"שתיינים", אם ימנעו מלשתות בנסיבות שבהן עשויים הם לפגוע בזולתם".

ביהמ"ש מחוייב להגן על בטחון הציבור ולמנוע אלימות קשה, כפי זו אשר נצפתה בקלטת, וכן אלימות כלפי שוטרים, העושים מלאכתם נאמנה.

יפים לענייננו דברים שנאמרו בע"פ 6867/06 בוטרוס עזאם נ' מ"י.

"על עבירות אלימות דובר רבות בתקופה האחרונה בבית משפט זה, וזאת לאור החשש כי תופעה זו הולכת ומתפשטת בחברה הישראלית, כאשר אנו עדים לא אחת לפתרון סכסוכים בדרכי אלימות ואף להפעלת אלימות בעבור עניינים של מה בכך. מוסכם על כולם כי על בית המשפט, אשר בתוך עמו הוא יושב, להירתם למאבק בנגע האלימות באמצעות הטלת עונשים מרתיעים בעבירות אלימות. וכך אמרתי באחת הפרשות: 'רבות נאמר בבתי המשפט על תופעת האלימות הפושה בחברה הישראלית ועל הצורך של איחוד כוחות של כל הרשויות לצורך מלחמה בתופעה זו. תפקידו של בית המשפט במאבק הוא הטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים על הנוקטים באלימות לפתרון סכסוכים, על מנת להעביר מסר, הן לעבריין האינדיווידואלי, והן לעבריינים הפוטנציאלים ולחברה כולה, כי אין החברה טולרנטית להתנהגויות מעין אלה' (ע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 16.8.07))".

עם זאת, בהתחשב לקולא בהודיה בהזדמנות הראשונה תוך לקיחת אחריות, הבעת חרטה ובתקווה כי גם הפנמת הפסול, לאור החיסכון בעדות המתלונן ומבלי להתעלם מהעבר והנני דנה לעונשים הבאים:

הנני דנה הנאשם ל - 27 חודשי מאסר מתוכם 15 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר שלא יעבור כל עבירת אלימות נגד הגוף למעט תגרה.

מורה על הפעלת עונש המאסר המותנה למשך 6 חודשים אשר הושת בבימ"ש השלום נתניה, ביום 6.7.09, בת"פ 14590-05-09 ות"פ 2531-05-09, חציו בחופף וחציו במצטבר למאסר שהוטל.

סה"כ ירצה הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל החל מיום המעצר - 5.3.11.