מדינת ישראל נ' שמחון

החלטה

1.כנגד המשיב הוגש לבימ"ש זה כתב אישום, בת.פ. 09- 11- 35548 ובו שני אישומים.

באישום הראשון מיוחס למשיב ביצוע עבירה לפי סעיף 447 (א) (1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") לאחר, שלפי הנטען בכתב האישום, בין התאריכים 25/10/09 ל- 4/11/09 פלש המשיב לבית ברח' הרב קוק 626/1 במעלות - תרשיחא (להלן: "הבית") והתגורר בו, שלא כדין.

באישום השני מיוחס למשיב ביצוע עבירות לפי סעיפים 192, 273 ו- 288 לחוק העונשין לאחר, שלפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 24/11/09 בסמוך לשעה 08:32, עת הגיעו שוטרים (להלן: "השוטרים") וביניהם הקצין פקד דוד ציטרון (להלן: "הקצין") לבית כדי לפנות את המשיב מהבית, העליב המשיב את הקצין ואיים עליו, באומרו לו את המילים המפורטות בכתב האישום ואף תקף את הקצין בכך שאחז בו בידו.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם הבקשה שבפניי, בה עותרת המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 09- 11- 35548.

מקור סמכותו של בימ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים בהוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

מהוראות סעיף 21 הנ"ל עולה כי הסמכות להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים קמה לו, לבית המשפט, רק בהתקיים שני תנאים מצטברים והם:

א.שמתקיימת עילת מעצר.

ב.שישנן ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת לנאשם.

בהעדר עילת מעצר ו/או ראיות לכאורה, אין לביהמ"ש סמכות להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים, ואין זה משנה מה חומרת העבירה שבביצועה הוא מואשם.

3.ראוי לציין כי בעקבות התנהגותו של המשיב, כמתואר באישום השני, נעצר המשיב ע"י השוטרים ביום 24/11/09, שעה 08.50. המשטרה הזדרזה והשלימה את החקירה תוך פחות מיממה ולמחרת, ה- 25/11/09, בבוקר, הובא המשיב לביהמ"ש לצורך הארכת מעצרו מתוקף הוראות סעיף 17 (ד) לחוק המעצרים.

כב' השופטת רונית בש, שדנה בבקשה להארכת מעצרו של המשיב, הורתה לשחרר את המשיב בתנאים כדלקמן:

א.שהייה במעצר בית מלא בבית אביו, ברח' הרב קוק 127/11, מעלות ובפיקוחו של האב, עד יום 30/11/09.

ב.הפקדת התחייבות עצמית של המשיב + ערבות צד ג' של אביו, ע"ס 10,000 ₪ כל אחת, להבטחת קיום תנאי השחרור.

מההחלטה הנ"ל של כב' השופטת רונית בש ניתן להסיק, אף כי הדברים לא נאמרו במפורש, כי היא שוכנעה שיש עילה לכאורה לבקש את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, היינו שיש עילת מעצר (במקרה זה עילת המסוכנות) ושישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב (את דבר קיומן של ראיות לכאורה ציינה כב' השופטת רונית בש במפורש), אולם היא היתה בדעה שניתן להבטיח את מטרת המעצר, היינו שמירה על בטחון הציבור מפני המשיב, בחלופת המעצר אותה קבעה בהחלטתה.

עוד ראוי לציין שערר שהוגש ע"י המבקשת על החלטת כב' השופטת רונית בש, נדחה.

4.אין חולקין שהעובדה שהמשיב שוחרר בתנאים, אינה מונעת הגשת בקשה למעצר עד תום ההליכים. משהוגשה הבקשה, שומה עליי לבדוק האם מתקיימת במקרה זה עילת מעצר והאם ישנן ראיות לכאורה.

א.קיומה של עילת מעצר

לאור עובדות האירוע מיום 24/11/09 ונסיבותיו, כעולה מכתב האישום ולאור עברו של המשיב, הכולל הרשעות קודמות גם בעבירות של אלימות מילולית ופיזית, לרבות אלימות כלפי שוטרים, שותף אני לדעתה של כב' השופטת רונית בש כי אם המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו, מתקיימת במקרה זה עילת מעצר לפי סעיף 21 (א)(1) (ב) לחוק המעצרים, הידועה כ"עילת המסוכנות".

ב.קיומן של ראיות לכאורה.