מדינת ישראל נ' שמואל (עציר)

החלטה

1.בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו בת.פ. 23228-04-11 בו הינו מואשם במסכת עבירות שעיקרן סחיטה בכוח ובאיומים.

2.כנגד המשיב הוגש ביום 4/4/11 כתב אישום המפרט שורה של עבירות שבוצעו על ידי המשיב כנגד מר גנאדי לובוביץ ( להלן: "המתלונן") וכנגד אשתו ויקטוריה לובובוץ (להלן: "המתלוננת"). נטען כי לפני מספר שנים לווה המתלונן מהמשיב סך של 7,000 ₪. המתלונן שילם למשיב סכומים שונים להחזר ההלוואה אולם בין הצדדים התגלעו מחלוקות בעניין יתרת החוב. המתלונן סבר כי סילק את מלוא החוב, לרבות הריבית שהצטברה לקרן, ואילו המשיב טען כי החוב טרם סולק וכי בשל איחור בפירעון ההלוואה נצברו חיובי ריבית ועל המתלונן להמשיך ולשלם תשלומים נוספים.

נטען כי ב-3 שנים האחרונות, החל המשיב לאיים על המתלונן ומי שהייתה בת זוגו- המתלוננת, וכי סחט אותם בכוח ובאיומים.

3.כתב האישום מפרט מספר אירועים. האירוע הראשון התרחש בחודש נובמבר 2008 או בסמוך לכך. נטען כי המשיב הגיע לבית המתלונן וביקש ממנו להתלוות אליו. המשיב הוביל את המתלונן לבניין ברח' יגאל אלון 5 בקרית מוצקין, שם נעל אותו במבואה של מחסנים. כעבור כ-10 דקות שב המשיב כשבידו אלה והכה את המתלונן באמצעות האלה בידיו וברגליו, סטר בפניו והזהירו כי עליו לשלם את יתרת החוב הנטענת תוך שבוע.

4.אירוע נוסף אירע על פי הנטען בחודש דצמבר 2008. נטען כי לבקשת המשיב הגיע המתלונן ביחד עם גיסו מיכאל רציצקי לפגישה. המתלונן ביקש ארכה להשגת יתרת החוב הנטענת והמשיב דרש כי הגיס מיכאל ישאיר את מכוניתו כערבות. נטען כי המשיב איים על המתלונן כי אם הגיס לא ישאיר את המכונית, ייקח המשיב את המתלונן ליער ויקשור אותו לעץ. נוכח איומים אלו השאיר מיכאל את המכונית.

5.האירוע האחרון התרחש ביום 2/4/11. נטען כי המשיב, ביחד עם אדם נוסף, הגיעו לביתה של המתלוננת, אשר כבר אינה גרה עם המתלונן. השניים ניתקו את זרם החשמל לדירה על ידי הורדת המפסק הראשי. לאחר מכן בעטו בדלת הכניסה ומשכו בידית הדלת כשהם צועקים ודורשים מהמתלונן לצאת. לאחר שהמתלוננת אמרה כי המתלונן אינו גר בביתה החל המשיב לקלל ודרש את מספר הטלפון של המתלונן. לאחר מכן המשיך לבעוט בדלת ואף איים על המתלוננת כי יתפוס אותה וישחט אותה. לאחר שהבין כי בכוונת המתלוננת להתקשר למשטרה עזב המשיב את המקום.

מאוחר יותר באותו יום הגיע אדם נוסף – שלמה וקנין – בשליחותו של המשיב לביתה של המתלוננת וניסה לשכנע אותה לבטל את תלונתה במשטרה.

6.בגין כל מעשים אלו הואשם המשיב בעבירות של סחיטה בכוח, עבירה לפי סעיף 427(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, כליאת שווא, עבירה לפי סעיף 377 רישא לחוק, סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק, איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק, היזק לרכוש, עבירה לפי סעיף 452 לחוק ביחד עם סעיף 29 לחוק והדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245 לחוק ביחד עם סעיף 29 לחוק.

7.בדיון בבקשה למעצרו של המשיב עד תום הליכים הסכימו באי כוחו כי קיימות בתיק ראיות לכאורה לביצוע המעשים, כנדרש בשלב זה של ההליך, וכי קיימת עילת מעצר בשל מסוכנות המשיב העולה מהמעשים הנטענים, כאמור בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. עם זאת טענו כי יש פרכות מסוימת בראיות המכרסמות בעצמתן של הראיות ועל כן ניתן להסתפק במקרה זה בחלופת מעצר. המשיב מציע כי ישוחרר למעצר בית מלא בביתו בפיקוח של שני מפקחים מתוך רשימה של 5 מפקחים שהוצעו על ידו.

דיון והכרעה

8.מעיון בחומר החקירה מתברר כי הפרשה נחשפה בעקבות תלונתה של המתלוננת על האירוע מיום 2/4/11. במסגרת בירור התלונה זומן גם המתלונן לחקירה ורק בה חשף לראשונה את פרטי האירועים משנת 2008. אין חולק כי המתלונן לא הגיש תלונה על המעשים מיד לאחר שהתרחשו.

9.באי כוח המשיב סבורים כי כבישת גרסתו של המתלונן במשך תקופה כה ארוכה, למעלה משנתיים, מטילה צל על מהימנות גרסתו. כן נטען כי לגבי האירוע הראשון מנובמבר 2008, בו על פי הנטען נעל המשיב את המתלונן במחסן והכה אותו, אין עדויות פרט לעדותו של המתלונן עצמו. מדובר בעדות יחידה שנכבשה במשך שנים.

לגבי האירוע מחודש 12/08, בו נטען כי המתלונן נטל באיומים את רכבו של הגיס מיכאל, מצביעים באי כוח המשיב על סתירות בין גרסת המתלונן לגרסת הגיס; בעוד המתלונן מסר שהגיס נכח בעת שהושמעו האיומים טען הגיס בחקירתו כי נשאר לשבת במכונית וכי לא שמע את הדברים. זאת ועוד, אין חולק כי רכבו של הגיס הוחזר ולכן מדובר לכל היותר בסכסוך אזרחי על יתרת החוב.

10.ב"כ המשיב מוסיפים כי אין בראיות די כדי ללמד על כך שהמשיב שלח את מר שלמה וקנין להדיח את המתלוננת. שלמה וקנין היה מי שהכיר את המתלונן למשיב ומטרת פגישתו עם המתלוננת היתה להרגיע את הרוחות וליישב את המחלוקות.

11.ראיותיה של התביעה נסמכות בעיקר על עדותם של המתלוננים. לגבי האירועים בחודש 4/11 מסרה המתלוננת עדות ברורה. גם שכנים העידו כי שמעו את הצעקות וראו אנשים היורדים מדירתה של המתלוננת. תלונתה של המתלוננת למשטרה נחקרה בו ביום ומיד עם הגעת השוטרים לדירתה מסרה את הגרסה. כמו כן נמצאו חבלות בדלת הדירה כפי שצולמו למחרת ביום 3/4/11. כל אלו מלמדים כי הראיות בעניין זה מוצקות ואין, בשלב זה, כל סיבה שלא ליתן להן את מלוא המשקל.

12. לאירוע מיום 2/4/11 יש השלכה גם על הערכת מהימנות גרסתו של המתלונן לגבי האירועים הקודמים ויש בה ללמד על התנהגותו של המשיב בכל הנוגע לגביית החוב הנטען.

13.לגבי מה שהתרחש באירוע מחודש נובמבר 2008 יש בפנינו רק את עדותו של המתלונן. עדות זו מפורטת וגובתה בשחזור שבו הוביל המתלונן את השוטרים למקום האירוע. אין אמנם ראיות על החבלות שנחבל ואין טענה כי נזקק לטיפול רפואי, אולם כידוע, בשלב זה לא בוחן בית המשפט את מהימנות גרסת המתלונן (ראה בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996)).

14.מאידך, קיימות מספר ראיות לחיזוק גרסת המתלונן לגבי האירוע מחודש 12/08 בו מסר גיסו של המתלונן את הרכב למשיב. ראשית, נזכיר כי המשיב אישר בחקירתו כי לקח את המכונית כערבות עד להשבת החוב הנטען. שנית, בגרסתו של המתלונן תומכות עדותם של הגיס מיכאל ושל אשתו שהעידו כי המכונית נמסרה למשיב. הגיס אף סיפר כי המתלונן מסר לו שהמשיב מאיים עליו כי יקשור אותו לעץ ביער (הודעה מיום 7/4/11).

15.אין אמנם חולק כי מכוניתו של הגיס הוחזרה, אולם מתברר כי המשיב קיבל לידו רכב אחר במקומה, את רכבו של המתלונן מסוג סיטרואן ברלינגו. הרכב עדיין מצוי בידיו של המשיב (הודעת המשיב מיום 7/4/11).