מדינת ישראל נ' שמאסנה(עציר) ואח'

החלטה

1. נגד ארבעת המשיבים הוגש כתב אישום, המייחס להם עבירות על רקע של קשירת קשר לביצוע מעשי עבירה שונים, שתכליתם להביא למניעת עדותם של שניים, אשר היו אמורים לשמש עדי תביעה במשפטו של מוראד עראמין, המתנהל בבית משפט השלום בירושלים, בגין עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975.

2. הבקשה שלפניי היא כי אורה על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם. אקדים ואומר כי במהלך הדיון בבקשה, שהתקיים ביום 5.12.13, הוריתי על שחרורו של משיב 4 בתנאים של הפקדה כספית, לאחר שב"כ המבקשת לא השכילה לקשור בין מספרי טלפון שבאמצעותם נשלחו מסרונים מאיימים, בשפה העברית, למתלונן 1, לבין המשיב הנ"ל, ולאחר שבא כוחו הציג ראיה לכאורה, בעלת משמעות, לפיה הלה כלל אינו קורא וכותב עברית (וכנראה גם לא ערבית). מאחר ששליחת אותם מסרונים מאיימים הם המעשים המיוחסים למשיב 4 במסגרת פרשה זו (ובנוסף - הנחת מכתב מאיים בתיבת הדואר של אותו מתלונן, כשלעמדת המבקשת אותו אדם הניח את המכתב ושלח את המסרונים), ומאחר שהראיות נסמכות על הקישור בין מספרי הטלפון האמורים, הרי ששחרורו של משיב 4 לאלתר התחייב בהיעדר ראיות מספיקות לביסוס כתב האישום נגדו, וממילא לביסוס בקשת המעצר.

בכל הנוגע לראיות לגבי שלושת המשיבים האחרים, המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלתן עוצמתן.

אציג אם כך את עובדות כתב האישום המיוחס למשיבים, ולאחר מכן אבחן את הראיות המבססות, לעמדת המבקשת, את המפורט בו, ואת טענות ב"כ המשיבים ביחס אליהן.

3. כאמור לעיל, שני אנשים, אברהם צוובנר ומוראד שמאסנה, אמורים היו להעיד מטעם התביעה במשפט פלילי המתנהל נגד מוראד עראמין בבית משפט השלום בירושלים, בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף. על פי הנטען בכתב האישום, משיבים 1 ו-3 (שהם אחים), ומשיבים 2 ו- 4, (שהם קרובי משפחה שלהם), קשרו קשר למנוע עדות זו, כפי שיפורט להלן.

כתב האישום מפרט מסרונים מאיימים שלפי הנטען שלח משיב 4 למתלונן צוובנר בתאריכים 12.9.13 ו- 15.10.13. במסרונים נכתב, בין היתר, כך: "אני מעולם תחתון מזרח ירושלים. גרמת נזק לאנשים. יש לך משפחה יפה ועסק טוב. הוצאנו עליך חוזה של 700,000 ₪. יש לך זמן עד החגים. אני יחזור אליך. שמור על המשפחה שלך". בנוסף, ביום 24.9.13 הניח משיב 4 (על פי הטענה), ביחד עם אחר שזהותו אינה ידועה למבקשת, מעטפה בתיבת הדואר של צוובנר. במעטפה היה מונח כדור אקדח 9 מ"מ, ומכתב שהופנה אליו ובו דרישה לתשלום סכום של 750,000 ₪ בלוויית איום דומה בנוסחו לאיום שצוטט לעיל.

עוד על פי כתב האישום, בלילה שבין 28.10.13 ל- 29.10.13, בין 23:45 ל- 01:09, נסעו משיבים 1 ו-3 בסמוך למקום מגורי המתלונן צוובנר, ברכב מסוג ניסן NV200, שצבעו כסוף, והמשמש את משיב 1 לצרכי עבודתו. השניים הציתו רכב מסוג פורד מונדיאו, המצוי בבעלות המתלונן, בעת שחנה במקום, וזאת במטרה להניאו בדרך של כוח והפחדה ממתן עדות בהליך השיפוטי המתנהל נגד עראמין.

בלילה שבין 29.10.13 לבין ה- 30.10.13, בין 23:30 לבין 01:36, נסע משיב 1 ברכב הניסן הנ"ל בקרבת מקום מגורי חותנו של המתלונן צוובנר. בהגיעו למקום, הצית משיב 1 רכב מסוג פורד מונדיאו, השייך לחותן, שהוא גם שותפו לעסק של המתלונן. גם הפעם, על פי הנטען בכתב האישום, בוצעה ההצתה על מנת להניא את המתלונן מלהעיד במשפטו של עראמין.

ביום 31.10.13, בעת שהיה המתלונן צוובנר בדרכו לבית המשפט על מנת להעיד נגד עראמין, שלח משיב 4 מסרון מאיים נוסף למתלונן, ובו נאמר "אתה לא רוצה לקנות את השקט והחיים שלך נראה שאתה חושב שאחד חם עליך יש לך בעיות איתם אתה טועה אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק זה גזר דין של עולם תחתון ולא כדי לך להתנגד ולהפסיד עוד" (שגיאות הכתיב במקור), ועוד כהנה וכהנה. המתלונן אכן התייצב על דוכן העדים אולם מילא פיו מים בשל הפחד שאחז בו כתוצאה מן המתואר לעיל.

בנוסף, ביום 3.11.13 שלח משיב 4 מסרון מאיים נוסף למתלונן צוובנר, ובו נאמר כי הוא סיבך עצמו וכי המשטרה לא תעזור לו.

אשר למתלונן שמאסנה, במועד שאינו ידוע למבקשת, כשבעה ימים עובר ל- 31.10.13, פנה משיב 2 בשמו של עראמין למשיב 1, וביקש אותו כי ישוחח עם המתלונן האמור בעניין עדותו בבית המשפט נגד עראמין. משיב 1 אכן פנה למתלונן ומסר לו כי משיב 2 התבקש על ידי עראמין להזהירו פן יעיד נגדו במשפט, וכן כי התבקש למסור לו שעליו להעיד שאינו מכיר את עראמין כלל, חרף היכרותו אותו.

4. בגין כל המתואר לעיל מייחסת המבקשת לכל ארבעת המשיבים עבירה של קשירת קשר, שתי עבירות של הצתה מיוחסות למשיב 1, ואחת מהן מיוחסת גם למשיב 3. עבירה של הדחה בעדות מיוחסת למשיבים 1, 2 ו- 4, ואילו עבירה של סחיטה באיומים מיוחסת למשיב 4 בלבד.

כאמור, עניינו של משיב 4 ירד בינתיים מעל הפרק, ככל שהדברים נוגעים לבקשת המעצר.

5. נפנה עתה לראיות.

המתלונן צוובנר הוא בעל עסק קייטרינג, ואילו המתלונן שמאסנה הוא אחד מעובדיו. גם משיב 1 עובד בעסקו של צוובנר, ובנוסף עובד הוא בלילות בחלוקת ירקות מטעמה של חברה ושמה "רביבים עלי דשא". ההליך הפלילי המתנהל נגד עראמין עניינו בהנפקת חשבוניות פיקטיביות לחברה שבבעלות צוובנר. במסגרת הליך זה נקראו שני המתלוננים לעדות מטעם התביעה.

6. נדון תחילה בראיות שעניינן מעשי ההצתה.

אין חולק, כי רכבו של צוובנר ורכבו של חותנו הוצתו האחד אחרי השני, בשני לילות עוקבים. עוד אין חולק, כי למחרת מעשה ההצתה השני היה אמור צוובנר להעיד בבית המשפט.

בהודעה הראשונה המתייחסת למעשי ההצתה (הודעה מיום 4.11.13) הכחיש משיב 1 כל קשר למעשים אלה, וטען כי ב- 29.10.13 עבד מהשעה 13:00 ועד לשעה 23:00, ואז הלך לביתו. בהודעה נוספת (מיום 11.11.13) סיפר לראשונה על עבודתו בחלוקת ירקות ב"רביבים עלי דשא". לטענתו, לא הזכיר עבודה זו בהודעותיו הקודמות משום שהוא עובד בה "בלי תלוש". משיב 1 מוסר באותה הודעה כי את חלוקת הירקות הוא מבצע באמצעות רכב ניסן NV200, אותו קיבל ממנהל העבודה באותה חברה, ששמו ברכאת פרג'. הרכב נמצא בחזקתו בכל שבוע מיום ראשון ועד ליום חמישי, ורק הוא נוהג ברכב. בדרך כלל הוא מחלק את הסחורה לבד, אולם לפני מספר שבועות הביא איתו לעבודה את אחיו "חמודה" (כינויו של משיב 3), בשל כאבי גב שסבל מהם. המשיב ממשיך להכחיש מעורבות בהצתה, מכחיש שלוחית הזיהוי של רכב הניסן הייתה מוסתרת במדבקות של החברה (עובדה המוכחת בראיות אובייקטיביות), וטוען כי אינו יודע אם תדלק בליל האירוע השני בתחנת הדלק במלחה (עובדה המוכחת באמצעות מצלמות האבטחה של התחנה).

בהודעה נוספת (מיום 18.11.13) מאשר משיב 1 כי רכב הניסן הנ"ל היה ברשותו גם בימים 29.10.13 – 30.10.13, וכי איש לא לקח ממנו את הרכב באותם מועדים. עם זאת, הוא עומד בהכחשתו את מעשי ההצתה, גם לאחר שמשמיעים לו קטעים משיחות שהוקלטו בינו לבין מי מאחיו בעת מעצרם במשטרה, במסגרת תרגילי חקירה, ומהם עולה בבירור מעורבותו במעשים אלה.