מדינת ישראל נ' שמאי

בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה ביום 2.3.11, הזמנה לדין וכתב אישום בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (להלן – הדו"ח), עבירה על סעיף 10(א) לפקודת התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 22.11.11, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"מ זמיר בועז עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 2.3.11, בסמוך לשעה 09:55, נהג הנאשם ברכב בהרצליה, ממחלף "הסירה" ועד לרחוב משכית, שם נעצר על ידי העד והתברר כי רישיון הנהיגה שלו פקע בחודש יוני 2010. הנאשם הציג בפני העד רישיון נהיגה זמני , שלא שולמה האגרה בגינו.

מפי הנאשם נרשם :" זה רישיון נהיגה זמני, לא צריך לשלם".

על פי גרסת הנאשם, הוא כלל לא נהג ברכב, היה עמו חבר שנהג ובעת שהעד ניגש אליו, היה הנהג בחנות סמוכה.

הנאשם נמנע מלהביא את החבר האמור לעדות בבית המשפט.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום

וזאת מהנימוקים הבאים:

עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד ציין כי נסע אחרי הרכב כברת דרך עד שהרכב נעצר וכן ציין כי הנהג היה לבדו ברכב.

עדותו של עד התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית.

גרסת הנאשם לפיה כלל לא נהג ברכב לא עשתה רושם אמין בבית המשפט, שכן הנאשם יכול היה בנקל להוכיחה באמצעות אותו נהג, לכאורה. במועד ההקראה, הוסבר לנאשם כי עליו להביא את עדיו לדיון ההוכחות והדבר גם רשום באופן מפורש בהזמנה שנמסרה לו באותו מועד. משנמנע הנאשם להביא עדויות מטעמו, אין לו להלין אלא על עצמו ואני דוחה את הטענה כי לא ידע שעליו להביא את הנהג היום, כפי שאמר בעדותו בבית המשפט.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום שבנדון ומרשיעה אותו בנהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ז חשון תשע"ב , 24 נובמבר 2011, במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: