מדינת ישראל נ' שמאדז'ה(עציר) ואח'

החלטה

בפני בקשה למעצרם עד לתום ההליכים של המשיבים.

כתב האישום אשר הוגש כנגד המשיבים מייחס להם עבירות של התפרצות למגורים לבצע עבירה בצוותא לפי סעיפים 406(ב) ו- 29(ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 וכן גניבה בצוותא לפי סעיפים 384 ו- 29(ב) לחוק העונשין.

על פי כתב האישום, בתאריך 24/2/2010 התפרצו המשיבים, בצוותא, לבית מגורים באופן שפתחו את דלת הקומה התחתונה בבית, נכנסו מבעד לדלת לבית בכוונה לגנוב, גנבו מהבית חפצי אמנות שונים ובהם שני שעוני בית מעוצבים ושלושה פסלים (להלן: "הרכוש") באופן שנטלו את הרכוש ויצאו עימו מן הבית.

ב"כ המשיב 1 טען הן באשר לקיומן של ראיות לכאורה והן באשר לעילת המעצר. ב"כ המשיב 2 מיקד את טיעוניו כנגד קיומה של עילת מעצר.

ראיות לכאורה

באשר לראיות שעליהן מבוסס כתב האישום, עיון מעמיק בחומר החקירה מלמד כי הונחה בו תשתית מספקת וכי קיימות ראיות לכאורה להוכחת ההאשמות המיוחסות למשיבים. בין היתר, קיימות ראיות לכך שהמשיבים התפרצו אל הבית ונטלו ממנו את הרכוש אשר אף נתפס עימם מאוחר יותר, כאשר נעצרו על ידי שוטר משטרת ישראל. קיימות ראיות לכך שהדלתות היו נעולות ולפיכך, המשיבים התפרצו אל הבית לצורך ביצוע הגניבה. טביעת אצבעו של המשיב 2 נמצאה בתוך הבית ואף לדברי בעלת הבית, בין הפריטים שנתפסו עם המשיבים, מצויים פריטים אשר היו מונחים בחדר המגורים בבית ולא במחסן. נוסף על כך, יש ראיות לכך כי המשיבים תיאמו ביניהם גרסה ולפיה נטלו פריטים אך ורק מתוך המחסן. בעדויות השניים, בפרט בעדותו של המשיב 2, ניתן למצוא, מלבד הודאתם בנטילת פריטים מן המחסן, גם סתירות וכן הודיות ברמות שונות, בכך שהתפרצו אל המחסן ובכך ששהו בחלקים נוספים בבית. כך גם עולה מן הראיות כי השניים הגיעו באופן מיוחד למקום, לצורך ביצוע העבירות ותוך תכנון מוקדם לבצען, כאשר הם מביאים עימם תיקים לצורך איסוף הרכוש שייטלו עימם.

ב"כ המשיב 1 טען ארוכות, כי הראיות בתיק החקירה מצביעות על כך שהמשיבים כלל לא נכנסו לבית עצמו אלא נטלו את הפריטים מתוך המחסן בלבד. כשלעצמי, איני רואה הבדל כלשהו אם נגנבו הפריטים מתוך סלון הבית או מן המחסן, בוודאי לעת הזו, בה נבחנת שאלת המעצר, שהרי אין בחומרת העבירה כדי להשליך על שאלה זו. אולם כאמור, מצאתי כי בשלב זה יש ראיות לכאורה לכך שהפריטים נגנבו מחלקים שונים בבית ולא רק מן המחסן ובכל מקרה, המדובר בשאלה אשר תוכרע במשפט.

עילת מעצר

הלכה פסוקה היא כי עקרונית, עשויה להתקיים עילת מעצר גם בעבירות רכוש.

ראה בש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל פ"ד נב(4) 268:

"מטעמים אלה ניתן לקבוע כי עבירות רכוש מבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור".

ולעניין זה ראה גם בש"פ 8611/09 וצ'יסלב סטבינסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 05.11.2009)

בענייננו, שוכנעתי כי קיימת עילת מעצר הן נוכח התארגנות המשיבים לביצוע העבירה, כאשר האחד קורא לשני והשניים מגיעים למקום מצויידים בתיקים לצורך ביצוע העבירות, והן נוכח העובדה שלשני המשיבים עבר פלילי עשיר של עבירות רכוש המצביעות על שיטתיות.

לעניין קיומה של עילת מעצר במקרה מסוג זה, אפנה גם לדבריו של כב' השופט עמית בבש"פ 45/10 פאדי מסארוה נ' מדינת ישראל (8.1.2010). דברים ברוח זו נקבעו גם בבש"פ 1912/09 שמעון זיטון נ' מדינת ישראל (13.3.09).   

ב"כ המשיב 2 הפנה את בית המשפט לעמ"ת 18788-12-09 בעניינו של סמי איסקוב, בו קבע כב' השופט סעב כי נוכח פרק הזמן שחלף מאז עבירות הרכוש האחרונה שביצע הנאשם, הרי שאין עילה למעצרו עד לתום ההליכים. עיינתי בהחלטה וראיתי לנכון לאבחן את המקרה הנדון שם מזה הנדון כאן בפניי. נכון הוא כי גם בעניינו של איסקוב וגם במקרה שבפניי, חלף זמן מאז מועד ביצוען של העבירות על ידי המשיבים, אולם במקרה שבפניי, קיים טעם נוסף המוביל למסקנה כי המשיבים מסכנים את בטחון הציבור והוא העובדה כי המדובר בשניים שביצעו את העבירות בצוותא ותוך תכנון מוקדם, כאשר על פי בש"פ פרנקל לעיל, יש בכך כדי להצדיק קיומה של עילת מעצר.

עם זאת, ברוח החוק, על בית המשפט לבחון בכל מקרה חלופת מעצר.

ראה לעניין זה בש"פ 4224/99 מ"י נ' כהן, תקדין עליון כרך 99(2) עמ' 10 וכן בש"פ 537/95 גנימאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3) עמ' 355.

לחובת שני המשיבים, עבר פלילי עשיר, משנות ה- 70, בתחומים שונים, אך במיוחד בתחום הרכוש ובתחום הסמים. העבירות בוצעו ברצף כאשר גזר הדין האחרון של המשיב 1 הינו מחודש אוגוסט 2001 ואילו גזר הדין האחרון בעניינו של המשיב 2, אשר עברו מכביד אף יותר, הינו מחודש דצמבר 2005. על אף שחלף זמן מאז הורשעו המשיבים בעבירות, הרי שנוכח היקף העבירות בהן הורשעו לאורך השנים, סברתי כי מסוכנותם של המשיבים ניבטת בבירור מתוך אלה ובשים לב לעבירות המיוחסות להם כעת.

המשיבים לא הציעו כל חלופה שהיא למעצר. בהעדר חלופה שכזו, לא מצאתי כי ניתן לשחרר את המשיבים בתנאים אשר יאיינו את המסוכנות הטבועה בהם.