מדינת ישראל נ' שלמיעכ(עציר)

החלטה

1.בפני בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, אשר הוגשה בד בבד עם כתב אישום המייחס לו עבירות של הטרדה מינית ומעשה מגונה בפומבי.

2.ב"כ המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה.

3.א.עיינתי בתיק החקירה ואין דעתי כדעתו.

ב.המפורט בכתב האישום מהווה חזרה על דברים שמסרה המתלוננת בהודעותיה מיום 4/11/2010 ומיום 14/11/2010.

אינני מקבלת את טענת הסנגור, כי מדובר בגרסה בלתי הגיונית. עסקינן בנערה קטינה, ילידת ספטמבר 1993. בהחלט סביר שכאשר פנה אליה המשיב וסיפר לה אודות האירוע שהיה או לא היה עם האישה הדתייה בתחנה המרכזית, החליפה איתו דברים, במקום להתרחק באופן מיידי מהמקום.

שיקול דעת של נערה בגיל זה אינו שיקול דעת של אישה בוגרת ו/או מבוגרת.

בעובדה זו כשלעצמה, כשהסיפור נשמע מעורר ספק, אין כדי לשמוט את הקרקע מתחת לגרסתה.

עניין זה ייבחן בבוא היום בבית המשפט.

הוא הדין בתמיהה שהעלה ב"כ המשיב, כי לא היו עדים נוספים לאירוע. הדבר בהחלט אפשרי.

יש לציין, כי מדברי המתלוננת עולה, כי אותה אישה שעליה לטענתה דיבר המשיב עמדה במרחק מסוים מהמתלוננת ומהמשיב ולא בסמוך אליהם.

ג.אשר לטענה, כי לא נערך מסדר זיהוי, מהראיות עולה, כי המתלוננת זיהתה את המשיב ואף תיארה באופן כמעט מדויק את הבגדים שלבש בעת שנתפס.

כאשר המתלוננת זיהתה את המשיב זיהוי ספונטני, לא היה צורך לערוך מסדר זיהוי.

ד.אשר לטענה, כי בהודעתה השנייה סיפרה, כי ידידים שלה רצו אחרי המשיב שהתחיל לברוח, אשר לא נבדקה על ידי המשטרה. מן הראוי היה לבדוק עניין זה, אך העובדה, כי לא נבדק, אינה שומטת את הקרקע מתחת לראיות.

ביחס לטענה, כי גרסתו של המשיב לגבי מעשיו במועדים הרלוונטיים לא נבחנה לעומק, גם כאן אינני מוצאת, כי יש בכך לפגוע בראיות שבידי התביעה.

ה.ביחס לעימות שלא נערך, במזכר השוטר קובי רז מיום 15/11/2010 נאמר, כי המתלוננת סירבה לערוך עימות עם המשיב, שכן היא פוחדת ממנו ואינה מוכנה לשבת איתו באותו חדר. הסבר זה מניח את הדעת, במיוחד בשים לב לכך שעסקינן בקטינה.

ו.לאור כל האמור לעיל, אני סבורה, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיב בכתב האישום.

ז.מבלי שאני מתעלמת מחומרת המעשים, במיוחד בשים לב לגילה הצעיר של המתלוננת, ספק בעיני אם בנסיבות העניין קיימת עילת מסוכנות סטטוטורית (ראו בש"פ 8402/09 יצחק משה נ' מדינת ישראל).

יש לציין, כי המשיב דנן נעדר עבר פלילי, בעוד שהעורר באותו בש"פ היה בעל עבר פלילי עשיר, ובית המשפט קבע עילת מסוכנות בצירוף המעשים נשוא אותו כתב אישום ועברו הפלילי של המשיב לרבות הערכת שירות המבחן באשר לאפשרות למנוע הישנות המעשים.

עם זאת נראה, כי יש למנוע את האפשרות להישנות מעשים דומים, אשר ללא ספק יש בהם מידה של פגיעה בציבור בכלל ובמתלוננת בפרט.