מדינת ישראל נ' שלמה

הכרעת דין

א.זירת המחלוקת - רקע, אישומים ותשובת הנאשם:

בכתב האישום המתוקן שהוגש בחודש אוגוסט 2011, מואשם הנאשם בעבירות סחיטה בכוח, תקיפה ואיומים, אותן ביצע לפי הנטען נגד איציק סימוני, מכרו משכבר הימים, ביום 12.7.11 בשעת בוקר מאוחרת, ברחוב לסקוב בתל-אביב.

1)לרקע:

כעולה מהחלק הכללי בכתב האישום ומתשובת הנאשם, הנאשם ואיציק מכרים מזה שנים רבות.

איציק, שעסקיו התמוטטו, הסתבך בחובות רבים לגורמים שונים, אשר הפעילו עליו לחצים לתשלום החובות.

במהלך שנת 2010 רכש איציק רכב מרצדס 350 מבעליה, סוחר הרכב אמיל לחזיאל, תמורת 350,000 ₪. התנאי לקיומה של עסקה זו היתה ערבותו של הנאשם, מכרו של איציק, לתשלום התמורה. הוסכם, כי איציק ישלם את התמורה בתשלומים, אך עקב מצבו הכלכלי הדחוק, פסק איציק מלשלם בשלב מסוים ונותר חוב לאמיל בסך 200,000 (או 185,000) ₪. אמיל – כמו בעלי החוב האחרים – דרש מאיציק שישלם את חובו ואף פנה לנאשם, כערב, בעניין זה.

התביעה טוענת, שהנאשם הפעיל לחצים על איציק כדי שישלם חובו לאמיל, לרבות ביקורים בביתו ובמקום עבודתה של אשתו לימור סימוני, וכן שיחות טלפון רבות. ההגנה שוללת קיומם של לחצים מסוג זה מצד הנאשם.

2)ההתרחשויות סמוך ליום האירוע:

ביום 10.7.11 התקשר הנאשם עשרות פעמים לאיציק, שלא ענה לו, וסמוך לשעה 20:47 הגיע לביתו של איציק. אותה עת היה איציק בתשאול ביחידת לה"ב בלוד [להלן – היחידה, או היחידה החוקרת] והנאשם הזדרז לנסוע לשם ולהמתין לאיציק בתחנת דלק הסמוכה ליציאה מהיחידה. כשיצא איציק מהתשאול, פנה לתחנת הדלק שם המתין לו גם ידידו שחר לב, שוחח קצרות עם הנאשם ונסע מהמקום עם שחר. גם הנאשם עזב את המקום.

התביעה טוענת שההתקשרויות התכופות היו חלק ממסע הלחצים שהפעיל הנאשם, ושהגעתו לתחנת הדלק נועדה כדי לברר מה אמר איציק בחקירתו.

ההגנה טוענת שאיציק היה מרבה להיעלם מביתו ולנתק מגע עם מיודעיו, על רקע הלחצים בהם היה נתון, ושלעתים קרובות היתה לימור מבקשת מהנאשם שיסייע ביצירת קשר איתו. כך קרה גם באותה עת והנאשם הגיע לתחנת הדלק בעקבות שיחה מאיציק ללימור, באמצעותה ביקש מהנאשם שיחכה לו שם בסיום חקירתו.

ביום 11.7.11 התקשר הנאשם כ-150 פעם לאיציק (כולל מסרונים), ולא נענה, ושוב הגיע לביתו בשעת ערב. הנאשם גם ברר עם חבר אחר של איציק, אייל משיח, היכן ניתן לאתר את איציק. איציק לא חזר אותו לילה לביתו.

ההגנה מאשרת עובדות אלו, וטוענת שמעשי הנאשם היו פרי דאגתו לידידו איציק.

3)ההתרחשויות ביום האירוע 12.7.11:

סמוך לשעה 09:40 שלח הנאשם לאיציק פעמיים מסרון – "תתקשר אלי הכל בסדר אני צריך אותך" ובשעה 09:54 הם שוחחו בטלפון: בשיחה זו ביקש הנאשם להיפגש עם איציק ואמר לו להירגע כי הוא "סידר משהו". איציק התרצה לבסוף, אמר שהוא בתל-אביב והנאשם אמר לו שהוא יוצא אליו. גם בשעה 10:30 חזר הנאשם ושלח, בשלישית, את אותו מסרון.

סמוך לשעה 11:30 הגיע הנאשם ברכבו הנהוג על-ידי מאבטחו לרחוב לסקוב בתל-אביב ליד פינת רחוב קפלן, והשניים ירדו מהרכב והמתינו לאיציק.

איציק הגיע בשעה 11:45 ולפני שהתקרב לנאשם ולמאבטח, הכניס מכשירי טלפון סלולארי שהחזיק לתוך כובעו, ואת הכובע הסתיר מתחת לרכב טנדר סמוך (הכובע נלקח לאחר מכן על-ידי המאבטח).

איציק והנאשם נפגשו, חצו לבדם את הכביש ונכנסו למעין מבוי או שביל גישה מאחורי בניין [מבוי זה כונה על-ידי הצדדים "סמטה", וכך להלן]. כאן התרחש האירוע שבמחלוקת, לטענת התביעה:

הנאשם לפת את גרונו של איציק, הצמיד אותו לקיר ומנע ממנו לזוז, כשהוא מתגבר על ניסיונותיו של איציק להשתחרר וללכת. הנאשם צעק ואיים – "זה לא מספיק, בסוף זה ייגמר רע" ואיציק המפוחד השיב ש"זה כל הכסף שיש לי".