מדינת ישראל נ' שלום

החלטה

בפני בקשתו של הנאשם לפי סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. להתיר את חזרתו מהודיה, ולבטל את הכרעת הדין שניתנה בעניינו ביום 29.9.13.

תמצית העובדות

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, בו יוחסו לו עבירות נהיגה בזמן פסילה, עבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן – פקודת התעבורה), נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף, עבירה על סעיף 10 לפקודת התעבורה ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה על סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל – 1970.

בתאריך 29.9.13, נמסר מפי ב"כ הנאשם כי הקריא לנאשם את כתב האישום, הוא מבין את האישומים המיוחסים לו ומודה בהם. לאור זאת ניתנה הכרעת דין בה הורשע הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.

לאחר מתן הכרעת הדין נטען על ידי ב"כ התביעה כי כנגד הנאשם תלויים ועומדים שני עונשי מאסר על תנאי ברי הפעלה. האחד לתקופה של 6 חודשים והשני לתקופה של 8 חודשים, דהיינו לתקופה מצטברת של 14 חודשים. ב"כ הנאשם ביקש, לאור המאסרים המותנים, ועל רקע נסיבותיו האישיות של הנאשם- להפנותו לשירות המבחן.

ב-6.11.13 התקבל תסקיר שירות המבחן, במסגרתו נמנע השירות ממתן המלצה טיפולית בעניינו של הנאשם.

לאחר קבלת התסקיר, בדיון ביום 7.11.13, ביקש ב"כ הנאשם דחיית הטיעונים לעונש ,לצורך ניהול משא ומתן עם התביעה בנוגע להסדר עונשי.

בדיון ביום 12.11.13 הודיעה ב"כ המאשימה כי עמדת המאשימה נותרה בעינה, לעונש מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח. לבקשת בא כוחו, הנאשם הופנה לממונה על עבודות שירות, והתיק נקבע לקבלת חוו"ד הממונה וטיעונים לעונש ליום 11.12.13.

מאז נדחה הדיון 3 פעמים לבקשת ב"כ הנאשם.

עיקרי הבקשה

על פי טענת ב"כ הנאשם, מהנתונים בתיק עולה טענת הגנת הצורך לפי סעיף 34(יא) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין) לאור העובדה כי גזר הדין טרם ניתן, תוך הפנייה למספר פסקי דין שדנו בסוגיית החזרה מהודיה. טענת ב"כ הנאשם הינה כי הנאשם אכן נהג בהיותו בזמן פסילה אולם נהיגתו זו "נכפתה" עליו בגלל שאשתו ההרה התעלפה והוא החליף אותה בנהיגה למרחק קצר על מנת לקנות מים בקיוסק הסמוך. ב"כ הנאשם הפנה לפרוטוקול דיון המעצר מיום 28.8.13, בו העידה אשת הנאשם "..אני הרגשתי לא טוב בעלי נכנס לקחת את הילד הקטן מהגן הייתי עם הקטנה, הייתי מסוחררת ולא יכולתי להמשיך לנהוג הייתי במצב של כמעט עילפון, העלפון היה בזמן שעצרו אותו..בעלי החליף אותי ברכב נהיגה מהקיוסק להביא מים. " (עמ' 5 שורות 24-26).

אשר על כן, גרס ב"כ הנאשם, אין לנו עניין בתכסיסנות מצד הנאשם, כי אם ברצונו שהצדק יצא לאור, ותוכח טענתו לקיומה של הגנת כורח והגנת צורך.

עמדת המאשימה

ב"כ המאשימה עתרה לדחיית הבקשה, עיקרי טעמיה:

לא הוגשה בקשה מסודרת הנתמכת בתצהיר. הטענה לקיום סייג לאחריות פלילית לא הועלתה בעבר. ההודאה בעבירה נעשתה על ידי ב"כ הנאשם בנוכחות הנאשם, כשהאחרון הצהיר כי הוא מבין את האישומים נגדו ומודה בהם. הבקשה הנוכחית מועלית בתואנות שונות, רק לאחר שהתקבל תסקיר שירות מבחן שלילי לגבי הנאשם, ומשהתברר שהמאשימה עומדת על עמדתה לעונש שיכלול מאסר בפועל.

באשר לטענות עצמן, לא התקיימו באירוע התנאים לקיומה של הגנת הצורך לפי סעיף 34(יא) לחוק העונשין, או של הגנת הכורח לפי סעיף 34(יא) לחוק העונשין.

דיון והכרעה:

סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כלהלן:

153חזרה מהודיה