מדינת ישראל נ' שלום

החלטה

בפני בקשה שלא להשיב לאשמה.

הנאשם הואשם בכך שנהג ברכב בהיותו שיכור לאחר שבגופו נמצאה חומצת חשיש שהינה תוצר חילוף חומרים של סם מסוכן.

במסגרת פרשת התביעה העידו ד"ר גופר וד"ר שלמך מהמעבדה לטוקסיקולוגיה בתל השומר, והוגשה חוות דעת מומחה וכן העיד השוטר איתי בן יהודה, אשר ערך דוחות פעולה, וזאת יחד עם יתר העדויות והמסמכים שהוגשו.

בתום פרשת התביעה טען ב"כ הנאשם שאין להשיב לאשמה והגיש לביהמ"ש תמצית טענותיו בכתב, התביעה השיבה ביום 26.6.13 לטענותיו של ב"כ הנאשם.

לאחר שבחנתי את טענות ב"כ הנאשם אין לי אלא לדחות את בקשתו.

כידוע, על מנת לפטור נאשם מתשובה לאשמה עליו להראות שאין ראיות לכאורה ולו דלות כנגדו, ובענייננו לא מצאתי שאכן כך הם פני הדברים.

רכב הנאשם נעצר לבדיקה, בצהרי היום, לנאשם בוצע תחקור ראשוני על ידי השוטר איתי בן יהודה, והנאשם מסר כי עישן סמים, מסוג חשיש "אתמול בערב".

נלקחה דגימת שתן, ומהדגימה עלו ממצאים התומכים לכאורה בדברי הנאשם, נמצא כי בגופו חומצת חשיש שהיא תוצר חילוף חומרים של סם מסוכן, וחוות הדעת קבעה כי "ממצאי המעבדה מעידים על שימוש בקנאביס (חשיש/מריחואנה)".

לב"כ הנאשם טענות רבות באשר לשאלת "יושנם או טריותם" של "שרידי הסם" ומידת ההשפעה על אופן נהיגתו של הנאשם, ואולם כידוע החוקק קבע קטגורית כי המצאות סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן בגופו של נבדק מהווה נהיגה בשכרות, ללא תלות בשאלת מידת ההשפעה של הסם המסוכן על נהיגתו של הנאשם.

לב"כ הנאשם אף טענות באשר להגדרת "תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן" ולדבריו מעדותו של ד"ר גופר ניתן להסיק ברורות כי החומר שאותר בגופו של הנאשם איננו תוצר ישיר של סם מסוכן אלא תוצר של תוצר של סם מסוכן.

אף טענה זו אני דוחה. בוודאי בשלב מקדמי זה, אין בטענה זו כדי לפטור הנאשם מלהשיב לאשמה, ואולם למעלה מן הצורך אפרט במקצת בענין זה.

מעדותו של ד"ר גופר עולה שכאשר מצוי בגופו של אדם סם מסוכן, מנגנוני הגוף תוקפים ומבקשים לפרק חומר זה בהיותו חומר זר לגוף. בתהליך הפרוק נוצרים חומרים מסויימים, שאף אותם מבקש הגוף לפנות החוצה, באמצעות פינויים למערכת השתן. החומרים הנוצרים במסגרת תהליך זה נקראים תוצרי חילוף של סם מסוכן. התיאור דלעיל הינו כללי ביותר, ותיאור מפורט ומורחב מצוי בעדותו של ד"ר גופר. בתהליך זה משתתפים חומרים רבים, וחומצת החשיש שצויינה בחוות דעתו של ד"ר גופר, הינה מן החומרים שהשתתפו בתהליך חילוף החומרים קרי בתהליך פרוקו של סם מסוכן מסוג חשיש או מריחואנה.

סעיף 64 ב (א) לפקודת התעבורה קובע כי שיכור הינו "מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן". טוען ב"כ הנאשם כי לשון החוק מדברת על "תוצרי חילוף חומרים" דהיינו תוצר ישיר של סם מסוכן, ואילו החומר שאותר בדגימת השתן של הנאשם הינו לכל היותר תוצר של תוצר חילוף חומרים של סם מסוכן, ועל כן בהעדר הגדרה משפטית למונח תוצרי חילוף חומרים לא ניתן להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו.

אני דוחה טענה זו. נכון הדבר שאין הגדרה בחוק, בפקודת התעבורה או בתקנותיה לתוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן, ואולם ד"ר גופר הסביר בעדותו ולא מצאתי מקום לפקפק בדבריו, כדלקמן "המושג חילוף חומרים הוא מושג פרמקולוגי ביוכימי והוא במובן הלא משפטי מתכוונים בו גם אם אתה מקבל חומר שהוא לאורך השרשרת של חילוף החומרים, לדוגמא גלוקוז יש שרשרת של חילוף ... וכל ביוכימאי יגיד שגם אם עברו 8 תהליכים המספר 8 הוא תוצר חילוף חומרים של גלוקוז.

דומני שתשובה זו של ד"ר גופר מבהירה היטב את הטמון במונח "תוצרי חילוף חומרים" (עמוד 7 לפרוטוקול מיום 2.5.12 שורות 29-32).

אף מן ההיבט הלשוני תוצר של דבר מה איננו בהכרח תוצר ישיר מסדר ראשון. אף תוצרים מסדר שני ושלישי וכן הלאה יכולים להחשב כתוצרים של הדבר המקורי, כמו שצאצא (שהינו סוג של תוצר) איננו רק הבן של אדם מסוים אלא גם נכדו או נינו וכו'.

תוצר חילוף חומרים של סם מסוכן מלמד על כך שבשלב כלשהו, שמועדו המדויק איננו בהכרח ידוע, היה בגופו של הנבדק סם מסוכן. המחוקק סבר שדי בכך כדי להגדיר את הנבדק כשיכור ועל כן אף בבחינת הרציונל שבבסיס החקיקה, מה לי תוצר ישיר ומה לי תוצר מסדר שני והלאה, שניהם מלמדים על אותו נתון שהזכרנו, שבשלב כלשהו שמועדו המדויק אינו בהכרח ידוע, היה בגופו של הנבדק סם מסוכן.

ב"כ הנאשם אף טען באשר לחוקיות החיפוש שנערך לנאשם, ועל כן, לדבריו, נשמט הבסיס לחשד סביר, שהינו תנאי לנטילת הדגימה. אף טענה זו אני דוחה, בוודאי בכל הנוגע לשלב בו אנו מצויים.

בכל הנוגע לחיפוש שנערך לנאשם, ניתן יהיה לקבוע קביעות כלשהן לאחר עדותו של הנאשם בענין, ומעבר לכך הנאשם הודה שעישן חשיש בערב שלפני נהיגתו, בוודאי שדברים אלו שנאמרו בתחקור הראשוני יכולים לספק את החשד הסביר המאפשר נטילת דגימת שתן, גם ללא החיפוש שנערך לו.