מדינת ישראל נ' שלוח(עציר)

החלטה

זהו דיון רביעי בבקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד המשיב.

עפ"י כתב האישום מיוחס למשיב ב-4 אישומים עבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סם לצריכה עצמית.

כבר בדיון שהתקיים ביום 6.7.11 לגופה של הבקשה, קבעתי בהחלטתי תוך שאני מתייחסת להלכה העדכנית בשאלה שבמחלוקת, היא בשפ 1981/11 מדינת ישראל נ. אשר סוויסה, כי אהיה נכונה לשקול שחרור לחלופת מעצר בדמות גמילה בקהילה סגורה רק לאחר קבלת תסקיר מעצר אשר ידרש לכל ההיבטים הנדרשים באותה הלכה לצורך בחינת קיומם של התנאים לשחרור כנ"ל.

יוזכר, כי ב"כ המשיב ביקש לשחרר את המשיב לטיפול גמילה בקהילה טיפולית אילנות, וזאת לאחר שנמצא מתאים להשתלב בקהילה, וזאת לאחר השלמת הבדיקות הרפואיות הנדרשות.

בטיעונים בפני היום הציגו ב"כ הצדדים כל אחד מטעמיו את יישום ההלכה הנכון לטעמם במקרה דנן.

ב"כ המשיב הפנה לעובדה, כי מדובר בעבירות סחר מינוריות בסם מסוג חשיש, העבר הפלילי המיוחס למשיב אינו מכביד במיוחד כשמדובר בהרשעה אחת בסחר בסם, ואילו עפ"י הפסיקה לטענתו במקרים חמורים בהרבה, מצא ביהמ"ש לאפשר שחרור לגמילה במוסד סגור לאור טיבה המיוחד והמתאים של חלופה כנ"ל.

כל האמור מחייב לטענתו לתת למשיב הזדמנות נוספת להגמל גם אם בעבר לא עמד בכך בכוחות עצמו.

ב"כ המבקשת מנה את הטעמים מבחינתו אשר מצדיקים להעתר לבקשה ולהאריך את המעצר עד תום ההליכים.

ראשית לטענתו, ניתן להגיע למסקנה ברורה כי לא קיים פוטנציאל להצלחת הגמילה לאור הכישלון בעבר.

שנית, אין למעשה רצון כן ואמיתי להגמל.

שלישית, העבר הפלילי מחזק מסקנה זו באופן ברור, כאשר למרות המאסר על תנאי שתלוי כנגדו של המשיב לא עלה בידו להפנים את האיסור ואת ההישנות של המעשים.

גם ב"כ המבקשת הפנה לפסיקה מתאימה המעידה כי כאשר חוזר המשיב על מעשיו, ואין סיכוי שחלופה בדמות גמילה תאיין את מסוכנותו, אין מקום לשחררו לחלופה כנ"ל.

כפי שציינתי בעבר, וכפי שחזרו על כך ב"כ הצדדים, הניחה הלכת סוויסה מספר מבחנים שעל ביהמ"ש לשקול בבואו לבחון שחרור לחלופת מעצר בדמות גמילה.

במקרה שבפני יש די נתונים עובדתיים המטים את הכף לטובת השחרור לגמילה.

בין אלה המלצתו של שירות המבחן, לאחר שבחן את החלופה, ולאחר שהתרשם מנכונותו של המשיב לקיום השינוי המשמעותי בחייו וטיבו של שינוי זה.

עוד ניתן להכיר בטיבה של החלופה וטיבו של המוסד אשר כבר עליו נאמר שאין המדובר בחלופה פשוטה מבחינתו של המשיב ואשר מחייבת אותו למאמץ ניכר.

כמו כן, הרקע ההתמכרותי של המשיב שעמד ביסוד העבירות נשוא כתב האישום וסוגן, גם כן מהווה שיקול נוסף המחזק את המסקנה דלעיל.

אמנם בהחלטתי הקודמת נתתי דעתי לסיכויי הצלחה נמוכים של הגמילה. זאת למדתי דווקא מדברי הסנגור על ניסיון כושל של המשיב בעבר.

אולם בעניין זה אצטט דווקא מדברי כב' השופט עמית בפס"ד סוויסה: