מדינת ישראל נ' שלו אופיר

החלטה

בפניי בקשה מיום 12/10/10 לביטול הכרעת דין וגזר דין, שניתנו ביום 23/9/10 בהעדר המבקש.

לטענת ב"כ המבקש, המבקש זומן לראשונה ליום 5/9/10 ואף פנה לבא כוחו לצורך יצוגו כבר ביום 12/4/10.עוד לשיטתו, כמות האלכוהולשהמבקש הואשם בה בתיק זה הינה 275 מיקרוגרם ובנסיבות אלה יתכן כי תחזור בה המאשימה מכתב האישום.

ב"כ המשיבה בתגובתה התנגדה לבקשה.

לשיטתה, אין כל הסבר מדוע המבקש ו/או בא כוחו לא התייצבו לדיון.לחילופין, היה ובית המשפט ייעתר לבקשה תעתור המבקשת להשתת הוצאות.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובתגובה לה, החלטתי הינה כדלקמן:

אמות המידה המנחות את בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין קבועות בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, הקובע כדלקמן:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע."

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד נז(6) 793, 803 קבע ביהמ"ש כדלקמן:

"הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש תוצאה מאי ביטול פסק הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא, שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו".

במקרה שלפנינו, לא התרשמתי כי למבקש סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון.

המבקש לא מציין בבקשתו כל סיבה להיעדרות מן הדיון.

עם זאת, מצאתי כי עשוי להיגרם לנאשם עיוות דין וזאת לנוכח הקבוע בעפ"ת 25457-04-10

מ"י נ' עינת מלכה עוזרי.

לאור כלל הדברים האמורים , אני מורה על ביטול פסק הדין.

אני קובע דיון מענה נוסף ליום 12/12/10 בשעה 16:00.

ניתנה היום, ל' חשון תשע"א, 07 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.