מדינת ישראל נ' שלגי ואח'

החלטה

בפני בקשה מטעם הנאשמים, לאפשר להם לחזור בהם מהודייתם, בהתאם לסעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 (להלן:"חסד"פ").

בתי המשפט אינם נוהגים לפרט השתלשלות אירועים בחייו של תיק המתנהל בפניהם, אולם, בתיק זה ראוי לראות את מכלול האירועים אשר הובילו לבקשה להתיר לנאשמים לחזור בהם מהודייתם. לשם קיצור מסוים בתיאור האירועים, אפרט את עיקרי האירועים, תוך דילוג על מספר רב של בקשות דחייה.

השתלשלות האירועים בתיק:

בתאריך 22.3.2010 ,במסגרת הסדר טיעון, הורשעו הנאשמים בעבירות המפורטות בכתב האישום. הנאשם מס' 1 חזר בו מכפירה, הודה בשמו ובשם הנאשמת מס' 2 בעבירות שבכתב האישום, לאחר שבית המשפט הסביר לנאשם מס' 1 את מהות ההסדר ועמד על כך שהנאשם עושה זאת מתוך הבנה ורצון חופשי. הנאשמים היו מיוצגים כל העת ע"י הסנגור הנוכחי. במסגרת הסדר הטיעון, התחייב הנאשם 1 להסיר את המחדלים. התיק נדחה לטיעונים לעונש ליום 8.6.2011.

בתאריך 8.6.2010 לא התייצב הסנגור לדיון, לבקשתו נדחה התיק לטיעונים לעונש ליום 23.6.2010.

בתאריך 4.10.2010 התייצב הנאשם, אולם בשל בעיה רפואית של הסנגור, נדחו הטיעונים לעונש ליום 4.10.2010.

בתאריך 16.11.2010 התייצבו הנאשם וסנגור לדיון והודיעו כי טרם עלה בידי הנאשם להסיר את המחדלים, אולם בדעתו למכור שטח אדמה והתמורה תשמש לסילוק המחדל. הסנגור ביקש דחייה אחרונה של 3 חודים. הדיון נדחה ליום 22.2.2011 .

בתאריך 22.2.2011 לא התייצב הנאשם לדיון בשל בעיה רפואית והדיון נדחה לטיעונים ליום 10.3.2011.

בתאריך 10.3.2011 התייצבו הנאשם וסנגורו בבית המשפט ולראשונה ביקשו הנאשמים לחזור בהם מהודיה בכתב האישום. בית המשפט ערך הפסקה בדיון, שלאחריה חזר בו הנאשם מס' 1 מהבקשה וביקש אורכה נוספת בת שלושה חודשים לצורך הסרת המחדל. התביעה התנגדה לדחייה. בית המשפט נעתר לבקשת הסנגוריה, לאפשר לנאשם להסיר את המחדלים. התיק נדחה לטיעונים לעונש ליום 2.6.2001

בתאריך 2.6.11, הודיע הסנגור כי בידי הנאשם סכום כסף אותו הוא מבקש לשלם לרשויות מע"מ כדי לסלק מקצת מהחוב. התובע סירב לקבל את המזומנים בסך 20,000 ₪, בטענה כי החוב עומד על סכום קרן של 400,000 ₪. הסנגור ביקש אורכה נוספת לצורך הסרת המחדל. בית המשפט החליט כי הצדדים יטענו לעונש. בתגובה ביקש הנאשם לחזור בו מהודיה.

המסגרת הנורמטיבית:

סעיף הוראת סע' 153(א) לחסד"פ קובעת במפורש, כי חזרה מהודייה תיעשה "אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שירשמו".

בתי המשפט קבעו לא אחת, כי חזרה מהודייה תיעשה רק בנסיבות חריגות. בע"פ 5583/08 פלוני נ' מ"י (ניתן ביום 13.4.2010), נקבע :

"ההשקפה המקובלת היא כי חזרה מהודיה תתאפשר בנסיבות חריגות ורק מקום בו משקלם של "הנימוקים המיוחדים" הנדרשים מכוחו של סעיף 153 לחסד"פ הוא משמעותי. נימוקים כאלה עשויים להתקיים מקום בו מתעורר חשש ממשי כי חרף העובדה שההודיה נמסרה בין כותלי בית המשפט, ועל אף ההנחה הרגילה לפיה הודיה כזו ניתנה באופן חופשי ומרצון, נפל בה פסול הנובע מפגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות ההודיה, או מכך שהיא הושגה שלא כדין באופן המצדיק את פסילתה... קיומו של חשש ממשי לכך שההודיה ניתנה בניגוד לרצונו החופשי של הנאשם נבחן על-פי מכלול הנסיבות האופפות את מסירתה ...".

כאשר ההודיה ניתנה במסגרת הסדר טיעון, רק בנסיבות נדירות, יותר לנאשם לחזור בו מהסדר טיעון, שאם לא כן, הסכמה של נאשם להסדר טיעון תהא מותנית למעשה בחומרת העונש שיושת עליו בדיעבד (ראה ע"פ 635/05 אמג'דת דענא נ' מדינת ישראל,(פורסם בנבו, ביום 26.11.07).

כאשר מדובר בהודאה בעקבות עסקת טיעון, אין להיעתר לבקשה, אלא אם ישתכנע ביהמ"ש כי קיים חשש ממשי לפגם בהודאה. (ראה,רע"פ 1682/11 ואיל מזערה נגד מדינת ישראל, ניתן ביום 13.3.11). בית המשפט דן בנסיבות חזרה מהסדר טיעון וציין :

"בקשה לחזרה מהסדר טיעון המוגשת לאחר מתן גזר הדין צריכה להיבחן בעין קפדנית ביותר, שכן:

"מתן היתר לנאשם לחזור בו מהודאתו בנסיבות כגון אלה במקרה דנן, עשוי לפתוח פתח לתופעה מאד בלתי רצויה: נאשם, שהודה באשמה, לאחר שהוסבר לו על ידי סניגורו, כי כך יזכה לעונש קל יותר, או לאחר שהסכים לעיסקת טיעון עם התביעה, יקבע את עמדתו בהתאם לגזר הדין שיושת עליו. אם העונש הינו קל, אזי ישלים עמו, אך אם הוא נראה כבד בעיניו, יבקש לבטל הודאתו מהטעם, שהיא לא נמסרה 'מרצון טוב וחפשי', ויתבע ברור משפטו לגופו של ענין. 'אפשרות תמרון' זו אינה משרתת את טובת הציבור ואת דרישות הצדק" (ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(2) 572, 579 (1987))."

מהכלל אל הפרט: