מדינת ישראל נ' שלאבנה

גזר דין

הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של פציעה והיזק בזדון וזאת על שום שלפני כ- 3 שנים פגש במתלונן בו חשד, כי הודיע למשטרה על עבירה שביצע יום קודם לכן. הנאשם חסם ברכבו את רכב המתלונן, יצא מן הרכב ובאמצעות חפץ מחודד פצע את המתלונן בידו השמאלית. בהמשך אף היכה הנאשם את המתלונן במקל וכן חבט ברכב אחיו של המתלונן ושבר את שמשת הדלת ואת השמשה הקדמית.

הצדדים מבקשים לכבד הסדר טיעון שאליו הגיעו, ולפיו ייגזר על הנאשם עונש מאסר בפועל למשך 6 חודשים שירוצה בעבודות שרות וכן, יופעל בחופף מאסר על תנאי לפרק זמן זה וכן עונשים נלווים.

הצדדים מנמקים את ההסדר, בראש ובראשונה, בקושי ראייתי שעמד בפני התביעה וכן בהודאתו של הנאשם שחסכה זמן שיפוטי ובעובדה כי ב- 3 השנים מאז עבר הנאשם את העבירה, לא נפתחו לו תיקים נוספים. הסנגור מפרט גם את נסיבותיו האישיות של הנאשם, שהוא אב לחמישה, עובד לפרנסתו ומשתכר שכר נמוך.

אין ספק, כי מדובר בהסדר שהינו מקל באופן קיצוני, בהתחשב בחומרת העבירה מחד, ובעברו הפלילי של הנאשם מאידך. הנאשם, שהוא כיום כבן 30, הוא בעל עבר פלילי מכביד למדי הכולל הרשעות בעבירות רכוש, נשק, אלימות ואחרות ובעבר אף ריצה מאסרים בפועל הן בעבודות שרות והן מאחורי סורג ובריח. עבירה נשוא תיק זה נעברה אך יום אחד לאחר שנאשם נשפט בגין עבירה אחרת ובעוד תלויים ועומדים נגדו מאסר על תנאי והתחייבות בגין עבירות אלימות.

למרבה הצער, לא היה בענישה הממשית, או בענישה המותנית כדי להרתיע את הנאשם מלחזור לדפוס האלימות ולא אוכל שלא לפנות לטיעונים לעונש שהשמיע בא כוחו בשנת 2006, בתיק שבו נדון הנאשם למאסר ולמאסר על תנאי שם טען לזכותו, כי לא ביצע שום עבירה של אלימות מאז נעברה אותה עבירה, כי הוא מתחרט על מעשיו וכי אין חשש שהאלימות על עצמה. טיעונים אלו דומים להפליא לטיעונים שהשמיע בא כוחו דהיום וממילא, מרשה אני להטיל ספק בכנות ההצהרות. אין לי אלא לקוות, כדברי הסנגור, כי עול משפחתו של הנאשם והאחריות לחמשת ילדיו תגרום לו, אולי, לריסון בדפוס האלימות המאפיין אותו לאורך שנים.

גם חומרת העבירה מדברת בעד עצמה. מדובר במעשה בריונות חמור שנועד לבוא חשבון עם מי שהנאשם חשד בו כי דיווח למשטרה על עבירה שביצע. אין מדובר, איפוא, באלימות סתם אלא, בהתנהגות עבריינית שיש בה כדי להטיל אימה ואשר במצב דברים רגיל, הייתה מחייבת הטלת עונש מאסר לריצוי ממש לתקופה משמעותית.

חרף כל האמור לעיל, החלטתי לכבד את הסדר הטיעון וזאת, בראש ובראשונה, בשל הטעם שהעלו ב"כ הצדדים בדבר קושי ראייתי שעמד ביסוד ההסדר. בהתחשב בעובדה כי ההסדר כולל עונש מאסר, אף אם בעבודות שרות, וכן ענישה נוספת ונוכח נסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שתוארו ע"י הסנגור, לא אוכל לקבוע כי ההסדר חורג ממידת הסבירות במידה שתצדיק סטייה ממנו.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם עונשים כדלקמן:

1.מאסר בפועל למשך 6 חודשים. המאסר ירוצה בעבודות שרות במשטרת עפולה.

הנאשם יתייצב לתחילת ביצוע עבודות השרות ביום 1/2/2011, או במועד מאוחר יותר אשר ייקבע ע"י הממונה על עבודות השרות. במועד שייקבע יתייצב הנאשם בשעה 08:00 ביחידת עבודות השרות, מתחם בית הסוהר חרמון לתחילת ביצוע עבודות השרות.

2.אני מפעילה את עונש מאסר על תנאי של 6 חודשים שהוטל על הנאשם בת"פ 3499/05 של בית משפט זה. המאסר ירוצה בחופף למאסר שהוטל בתיק זה, אף הוא בעבודות שרות.

3.מאסר על תנאי של 12 חודשים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה של אלימות.

4.קנס בסך 2,500 ₪ או 25 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1/1/2011.

במידה ותשלום כלשהו לא ישולם במועדו, תעמוד יתרת הקנס כולו לפרעון מיידי.

5.אני מפעילה התחייבות בסך 2,500 ₪ שהוטלה על הנאשם בת"פ 3499/05 של בית משפט זה וקובעת 25 ימי מאסר תמורתה.

סכום ההתחייבות ישולם אף הוא ב- 10 תשלומים חודשיים ורצופים החל מיום 1/1/2011.

במידה ותשלום כלשהו לא ישולם במועדו, תעמוד יתרת ההתחייבות כולה לפרעון מיידי.

6.הנאשם יחתום על התחייבות בסך 5,000 ₪ להימנע במשך שלוש שנים מהיום מעבירה של אלימות. אם לא יחתום על ההתחייבות ייאסר למשך 50 ימים או עד שיחתום על ההתחייבות, לפי המוקדם.

7.אני מחייבת את הנאשם לשלם למתלונן, ראמי חבשי, פיצוי בסך 2,500 ₪.