מדינת ישראל נ' שירזי(עציר)

החלטה

בקשה לעיון חוזר שעניינה ביטול מעצר בית.

בראשית הוגשו נגד המבקש כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים.

כתב האישום ייחס למבקש עבירות כלכליות ובכלל זה אי דיווח על הכנסות, התחמקות מתשלום מע"מ, סיוע ללווים להתחמק מתשלום מע"מ והלבנת הון. נטען כי המבקש קשר קשר עם אחרים, עשה שימוש ברכוש תוך ידיעה שהוא רכוש אסור וזייף חשבוניות מס. על אלה הואשם בקשירת קשר לביצוע פשע ובהלבנת הון.

כן יוחסו למבקש עבירות איומים ושיבוש מהלכי משפט.

בתחילה, הוריתי על מעצר המבקש עד לאחר תום עדותו של עד המדינה.

בתום עדות עד המדינה, הוגשה בקשה לעיון חוזר, סברתי שיש לשחרר את המבקש וכך החלטתי. ערר שהוגש על-ידי המדינה התקבל על-ידי כבוד הש' הנדל במסגרת בש"פ 5561/12 והמבקש נעצר עד תום ההליכים.

מעת לעת, הוגשו בקשות להארכת מעצר המבקש על פי סעיף 62 לחסד"פ (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996.

בדיון בבקשה השלישית להארכת המעצר, החליט כבוד הש' מלצר- בש"פ 1002/13- כי הבקשה מתקבלת בחלקה ובתנאים, כמפורט בהחלטה.

הדיון הוחזר אלי על פי החלטה זו.

עם קבלת ההחלטה, סברתי כי ההנמקות שעמדו ביסוד ההחלטה אינן ברורות לי. אם המתווה שנקבע על-ידי כבוד הש' הנדל בהחלטתו- מסוכנות כלכלית לצד חשש לשיבוש- בעינו עומד, או אז אין לשחרר המבקש גם אם הסתיימה מסכת ראיות התביעה. בעמדה זו צידדה התביעה בעוד באי-כוח המבקש טענו כי הזיקה שבין החלטת כבוד השופט מלצר לבין החלטת כבוד הש' הנדל נותקה, בחלוף שנה וחצי מאז מעצר המבקש.

בנסיבות הללו, הוריתי על הותרת המבקש במעצר לפי שמצאתי עצמי במיצר בין שתי החלטות מנוגדות.

באי-כוח המבקש עררו שוב לבית המשפט העליון- בש"פ 2286/13- וכבוד הש' מלצר הורה, במילים שאינן משתמעות לשתי פנים, כי יש לבחון היתכנות חלופה בתנאים שקבע.

הלכתי בתוואי שנקבע על-ידי כבוד הש' מלצר והוריתי על שחרור המבקש, ביום 02.04.13, בתנאים שנקבעו.

המדינה הגישה ערר לבית המשפט העליון. במסגרת בש"פ 2368/13 דחה כבוד הש' ג'ובראן את הערר, ביום 09.04.13, בשים לב לכך שפרשת התביעה הסתיימה ויש להעדיף את זכותו של המבקש לחירות.

המבקש שוחרר אפוא בתנאים ובהם פיקוח אנושי ואלקטרוני.

ביום 04.12.13 הוריתי על ביטול הפיקוח האנושי לפי שלא מצאתי בכך עוד צורך והוא לא שירת תכלית כלשהי בציר הזמן בו ניתנה ההחלטה.

יודגש, כי באי-כוח המבקש הצהירו כי לא יזמנו איש מעדי התביעה לשוב לדוכן העדים, למעט, אולי, עד המדינה, ובכך הוסר לחלוטין החשש שהועלה על ידי כבוד השופט הנדל בהחלטה הראשונה כי מי מעדי התביעה יחפוץ לשוב לדוכן העדים ולשנות את גרסתו.

ערר שהגישה המדינה לבית המשפט העליון- בש"פ 8319/13- נדחה על-ידי כבוד הש' דנציגר ביום 18.12.13. בהחלטתו קבע כבוד הש' דנציגר כי עילת המעצר העיקרית הינה החשש לאיומים ולשיבוש הליכים כלפי עדי התביעה.

באותה ישיבה הצהיר ב"כ המדינה ברוב הגינותו כי "מסוכנות המבקש בדרגה נמוכה".