מדינת ישראל נ' שיפטוביצקי(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הודה והורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ובאישומים אותם צרף.

כך הודה הנאשם בעבירות של התפרצות לדירה וגניבה מתוכה שעבר בתאריך 23/04/10, הודה בעבירה של התפרצות לדירה בכוונה לבצע גניבה שעבר בתאריך 13/05/10, הודה בשתי עבירות של התפרצות לדירה וגניבה מתאריך 18/05/06 (נשוא ת"פ 1020-03-10 שצרף בפניי) ובעבירה של פריצה לבניין וגניבה מתאריך 23/01/10 (נשוא פ"א 1327/10 שצרף בפניי).

כך הורשע הנאשם למעשה בחמישה אישומים כמפורט לעיל.

2.בתאריך 14/07/10 טענו הצדדים לעונש.

ב"כ המאשימה ביקש לגזור מאסר בפועל לתקופה ממושכת תוך הפעלת מאסר מותנה במצטבר, מאסר על תנאי, פיצוי לקורבנות וחתימה על התחייבות.

ב"כ המאשימה הפנה את בית המשפט לחומרת העבירות שעבר הנאשם – עבירות שיש בהן סיכון לשלום הציבור, בטחונו פרטיותו של הפרט, הפנה לגיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם אשר לחובתו 11 הרשעות קודמות בגין עבירות שונות ואשר ריצה חמישה מאסרים בפועל אשר לא הרתיעו אותו.

הנאשם עבר את העבירות נשוא כתב האישום הנוכחי כאשר מאסר מותנה בר הפעלה תלוי ועומר על שכמו.

ההרשעות הקודמות והתמכרותו של הנאשם לסמים מלמדים על אורך חייו ועל כך שמדובר בדפוס התנהגות עבריינית הנובעת מההתמכרות לסמים.

ב"כ המאשימה הציג פסיקה רבה התומכת בטיעוניו.

3.ב"כ המאשימה הסכים כי העבירות שעבר הנאשם בוצעו על רקע התמכרותו רבת השנים

לסמים אך ציין כי הנאשם בחר לצרף את התיקים התלויים ועומדים נגדו כי ברצונו לפתוח דף חדש. ב"כ הנאשם ציין כי שניים מתיקי הצירוף מתייחסים לעבירות שנעברו לפני למעלה מארבע שנים ולשיהוי זה אין הצדקה.

הנאשם יכול היה לצרף אישומים אלה עת נדון בתאריך 24/03/08, והיה יכול סיים לרצות את עונש המאסר שהושת עליו באותו תיק – ת"פ 1243/08 גם בגין אותן שתי התפרצויות.

הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, הוביל את החוקרים אל הדירות, לא פעל באלימות ולא ניסה להתעמת עם הבעלים אשר תפס אותו על חם באישום השני.

הטלת קנס ופיצוי משמעותם מאסר נוסף שכן אין לנאשם מקורות כספיים כלשהם.

4."אין צורך להכביר במילים על נפיצותן, חומרתן והנזק הנגרם לציבור מעבירות הרכוש, כדוגמת זו שביצעו המשיבים.

לגישתי כינוי עבירות של פריצה וגניבה מבתים, רק כ"עבירות נגד הרכוש" (כפי שמקובל לקרוא לעבירות מסוג זה), הינה הגדרה מוטעית. זאת מאחר שפריצה לביתו של אדם, טומנת בחובה לעיתים קרובות לא רק נזק כלכלי ב, אלא גם צער ועוגמת הנפש הנגרמים לקרבנות של עבירות אלה. הנה כי כן, אין מדובר בעבירות נגד רכוש גרידא, אלא בעבירות המפרות את פרטיותו של האדם בצרוה הגבוהה ביותר. זאת ועוד הגדרת עבירות אלו כ"עבירות רכוש", נותנת תחושה מצמצמת וקונוטציה שגויה – לסובבים, באשר למהות העבירות שהתבצעו, הפוגעות במהות המתמצית באמירה : "ביתו של האדם – מבצרו". ברגע שביתו של אדם נפרץ, תחושת חוסר אונים וחוסר ביטחון ממלאת את ליבו. הנה כי כן, הפריצה אינה רק לבית – מבחינה פיזית, אלא בעיקרה חדירה לתוך התא האישי – משפחתי השמור ביותר של האדם.

נזקים אלו עולים לפרקים בחומרתם אף על עצם אובדן הרכוש בשווי כזה או אחר". (ע"פ 7453/08 מדינת ישראל נ' אורן אואזנה – מפסק דינו של כב' השופט חנן מלצר).

בענייננו, עבר הנאשם את עבירות הרכוש שעבר הכוללות התפרצות לדירות וגניבה מתוכן לצורך מימון צריכת הסמים שלו באשר אין חולק כי הנאשם מכור לסמים.

לא זו אף זו, אלא הנאשם עבר את העבירות שעבר כאשר לחובתו מאסר מותנה שהוא בר הפעלה, אשר לא היה בו כדי להרתיעו וכאשר ריצה כבר בעבר חמישה מאסרים בפועל בגין עבירות דומות. גם באלה לא היה כדי להרתיעו.