מדינת ישראל נ' שיני(עציר) ואח'

החלטה

האישום וגדר הדיון

לפני בקשה לעצור את המשיב 1 עד תום ההליכים הפליליים נגדו. תחילה הוגשה בקשה כזו אף נגד המשיב 2, אך הצדדים הגיעו להסכמה אודות שחרור בתנאים מגבילים. משלא התממשו תנאי השחרור, חולקים הצדדים אם וכיצד יש לבחון חלופה חלופית עבור המשיב 2. לפיכך, למרות ההחלטה המוסכמת מיום 11.9.11, החלטה זו עוסקת אף בעניין המשיב 2.

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות חבלה בכוונה מחמירה ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. המדובר אירוע שהתרחש ב"סופר תיירות" באילת. אין מחלוקת כי המשיבים הגיעו למקום בשעות בהם כבר אסור למכור אלכוהול. לאחר שסירבו למכור להם אלכוהול, ניסו לגנוב בקבוקי שתיה. אין מחלוקת כי שני המשיבים היו כבר שתויים למדי. המתלונן, אחד הבעלים של המקום, הוזעק למקום על ידי אחת העובדות. האירוע שבמחלוקת התרחש במשטח פתוח, מעין מרפסת גדולה, בכניסה לבית העסק, אשר ממנו יורדות מדרגות אל הרחוב ובו "סטנדים" שונים עם סחורה למכירה.

עוד יאמר כי במקום היו מצלמות אבטחה אשר תיעדו את האירוע מכמה זוויות שונות. לצורך שלב זה של ההליך, התרכזו ב"כ הצדדים במצלמה מסוימת אשר קלטה את עיקרי האירוע האלים, ואף אני לצורך כתיבת ההחלטה חזרתי ועיינתי באירועים כפי שצולמו ממצלמה זו בלבד. מכל מקום, נוכח הצילומים, המחלוקות העובדתיות בין הצדדים מצומצמות למדי. זאת, לשאלות של פרשנות של תנועה זו או אחרת, בשלב זה או אחר של האירוע, וכן לגבי התרחשותם של אירועים שונים מחוץ ל"פריים", ובמיוחד, אם המצלמה מתעדת את האירוע מתחילתו, אם לאו.

הראיות

מעבר לצילום עצמו, יש דו"ח צפייה שנערך על ידי אחד החוקרים (עם שתי תוספות שהוסיף לאחר חקירת המשיבים ושמיעת הערותיהם). אציין כי לאחר צפייה בסרט, דו"ח הצפייה אכן מהווה תיאור הוגן של האירועים כפי שאלה נראים במצלמה. מעבר לסרט ותוצריו יש את עדויות המשיבים במשטרה, עדות המתלונן, אשר נחקר גם כן כחשוד, ועדויות של חלק מן הנוכחים במקום, אשר אותרו ונתנו תיאור של האירוע מזווית הראייה שלהם. אין מחלוקת שגם המתלונן וגם המשיב 2 נפצעו באירוע.

כפי שצוין בדו"ח הצפייה, המתלונן נראה מגיע למקום בליווי בחורות (שנחקרו). הוא עולה במדרגות ונראה בהחלט רגוע ושלו. כפי הנראה, הוא מחזיק בקבוק בירה בידו הימנית כבר משלב זה. אז, מגיע אליו לפתע המשיב 1, וללא כל התגרות הנראית בצילום, אוחז בו ומכה בו מכת אגרוף. המתלונן נסוג כמה צעדים והמשיב 1 ממשיך אחריו. אחת הבחורות (כפי הנראה שמה פזית) מנסה לחצוץ ביניהם, המשיב 1 תופס את המתלונן ומתחילה התגוששות, אולם הבחורה האמיצה עומדת ביניהם בניסיון לגונן על המתלונן. בשלב זה נראה, אך לא ודאי, כי המתלונן העביר הבקבוק לשמאלו, אוחז משהו ארוך בימינו, ועושה תנועת דקירה לכיוון בטנו של המשיב 1, מבלי לפגוע. רגע אחר כך נראה הבקבוק שוב ביד ימין של המתלונן.

אז מופיע בסערה המשיב 2 ואוחז מאחור את המתלונן, שהיה מרוכז במשיב 1. המשיב 1 מתרחק, אך ההתגוששות בין המתלונן למשיב 2 מתעצמת ומגיעה אל הקיר הרחוק מן המצלמה, העמוס במוצרים תלויים על ווים. המתלונן מפיל את המשיב 2, וזה הודף מעליו את המתלונן, תוך שהוא מושך את חולצתו של המתלונן מעליו. המתלונן מתחיל להיעמד מעל המשיב 2 השוכב, והמשיב 1 מגיע לפתע בריצה עם אבן או לבנה גדולה, ומכה בראשו של המתלונן, אשר נופל על הארץ. קשה לראות את פעולות המשיב 2 בשלב זה, הנראה בתנועות על הארץ, אך המשיב 1 בודאי ממשיך להכות, ונמשך מעל המתלונן על ידי עוברי אורח. כאשר המשיב 1 מורחק מעט, והמשיב 2 קם עמו ומתרחק, מנסה מיד המשיב 1 לחזור בתוקפנות למתלונן ומורחק בחוזקה על ידי האנשים במקום.

המתלונן בשלב זה עדיין על הארץ, והנוכחים ניגשים אליו לטפל בו, אך לאחר כמה שניות מגיע שוב המשיב 1, שוב עם אבן מרובעת דומה לקודמתה, ונע במהירות לכיוון המתלונן. המשיב 1 נבלם הפעם על ידי הנוכחים שאותם הוא מנסה בכוח לעבור כדי להגיע למתלונן. המשיב 2 מגיע אז גם הוא, נבלם גם כן ומוחזק בכוח מאחור על ידי מאן דהו. המשיב 1 יוצא שוב מהתמונה, וחוזר עם אבן קטנה יותר, נתפס אך בכל זאת זורק האבן אל המתלונן.

הסנגור טוען כי, לפני האירועים האלה, בטרם עלה המתלונן במדרגות אל המרפסת האמורה, התגרה באופן קשה במשיבים, בכך שנתן מכות אגרוף למי מהם. דא עקא, שטענה זו אינה מופיעה בשום מקום בחומר הראיות. בהודעה הראשונה לא טענו אלה לכל התגרות קודמת. המשיב 1 טוען בהודעתו השנייה (30.8.11) כי לפני האירועים הנראים במצלמה "קרה שם משהו לפני שאני לא זוכר בדיוק, היה שם איום, או עם סכין, היה שם משהו". טענת "שמא" מאוחרת ומהוססת זו, נראה שנולדה לאחר שהבינו המשיבים כי יש אינדיקציה שהיה סכין בשטח, ואפשר שהמתלונן אחז בסכין באירוע. בודאי שאין בטענה כדי לכרסם בעדויות של המתלונן והמלוות שלו הסותרות הטענה באופן המשתלב היטב עם הסרט. כל שכן, שלא תועיל במאומה הגרסה החדשה אודות אגרופים הנשמעת לראשונה מפי הסנגור. כמובן, שהדבר בכל מקרה אינו מסייע למשיב 1, אשר בעליל תקף את המתלונן, כאשר זה היה רגוע לגמרי, אף אם התגרה קודם לכן, באיזה אופן.

בהקשר זה יש לציין כי טענת המתלונן, כי אחד מחבורתם של המשיבים, זרק לעברו את המילה כי זהו "בעל הבית המזדיין" בהתקרבו, די בה, למרבה הצער, כדי להסביר את התנהגות המשיב 1, אשר כפי הנראה כעס על כך שלא זו בלבד שסירבו למכור לו אלכוהול, אפילו רצו למנוע ממנו לגנוב.

טענה משמעותית יותר היא הטענה כי המתלונן, בשלב מסוים, שלף סכין או חפץ חד מוארך, ניסה לדקור את המשיב 1 והצליח לדקור את המשיב 2 בצווארו. המתלונן הכחיש טענה זו מכל וכל, וטען כי המשיב 2 נפגע בצווארו בעת שנדחק אל הסטנדים אשר ליד הקיר ואשר להם ווים חדים עליהם תלויה הסחורה. טענה זו אפשרית, אך יש בסרט שלב בו נראה כאילו הוא מחזיק דבר מה הדומה לסכין, ולכאורה מנסה לדקור את המשיב 1. יחד עם זאת, קשה לראות שלב בו המתלונן דקר ממש את המשיב 2, אשר בודאי נדקר בצווארו ממשהו, הסטנדים או חפץ חד אחר. אם כי נתפס סכין כלשהו בזירה.

מכל מקום, טענה זו, היא טענה חשובה נגד המתלונן, אשר אפשר שהסתובב בסכין מחוץ לחצרים. אולם, נוכח ההתקפה הברוטאלית והפתאומית של המשיב 1, שליפת סכין, אפילו הייתה מוחזקת שלא כדין, קרובה הרבה יותר להיות הגנה עצמית, מאשר תקיפתו הפתאומית של המשיב 1 לכתחילה. בהקשר זה יש לציין כי יש עדות של קופאית (מזל) הטוענת כי ראתה את המתלונן חוטף סכין מאחד המעורבים, או מנסה לחטוף. קשה להלום גרסה זו אשר אינה מתיישבת עם יתר הראיות, וזו תישאר כתמיהה בשלב זה. אולם תמיהה זו אינה פוגמת בראיות לכאורה נגד המשיבים.

לסיכום, שני המשיבים בעליל תוקפים את המשיב אשר בחציו של האירוע מתגונן ובחציו השני אפילו לא מתגונן שכן הוא שוכב על הארץ חסר אונים. אולם, יש הבדל משמעותי מאוד בין השניים. המשיב 1 בעליל תוקף את המתלונן כאשר המתלונן לגמרי רגוע, מדבר עם הבחורות ואינו מתנהגת בצורה מאיימת כלל וכלל. אף לאחר מכן, הוא משתמש באבן גדולה כדי להכריעו. חמור מכל, אף לאחר שנפל המתלונן לארץ ובעליל הוכרע, המשיב 1 ממשיך שוב ושוב לתקוף, ולנסות לתקוף, בידיים ובאבנים, אף שאין שום סכנה הנשקפת מן המתלונן השרוע חסר אונים על הארץ. זאת, למרות שהמשיב 2 היה כבר פצוע בצווארו בשלב זה.

המשיב 2 שונה מהמשיב 1, דבר שהוביל את המדינה להסכים לשחרורו כבר בתחילת הדרך. המשיב 2 תוקף את המתלונן, לראשונה, כאשר יש קטטה בינו לבין המשיב 1 ואף נראית התנועה של המתלונן הדומה לדקירה. ייתכן בהחלט שלא התכוון אלא לסייע לאחיו. אמנם הדבר ממשיך למריבה אלימה מאוד עם המתלונן, אך כהמשך ישיר לאותה התערבות. לאחר מכן, בשלב בו המשיב 1 חזר מספר פעמים עם אבן, אף המשיב 2 חוזר כדי לתקוף, ובשלב זה בודאי שאין שום צורך בכך לשם הגנה עצמית או על אחיו, והוא משתף עצמו עם מעשי אחיו התוקף באבן, אך לא אוחז במו ידיו. המדינה מסכימה להניח לטובת המשיב 2, בשלב זה, כי לא היה שותף לתקיפה הראשונית, והצטרף רק כאשר אחיו היה בסכנה, בשל המריבה הלוהטת. אולם על פני הדברים, הוא שיתף עצמו בתקיפה חמורה, אף אם המניע נראה פחות מסוכן, ועוצמת האלימות שהפעיל הייתה נמוכה יותר.

יחד עם זאת, יש להדגיש, כי אין לומר שהמשיב 2 נהג בצורה סבירה. התנהגותו עומדת בניגוד ברור לאזרחים האחרים במקום. אלה לא נקטו באלימות כמעט כלל, אלא אחזו בניצים מאחור, או נעמדו בין שני ניצים, על מנת למנוע את התקיפות. אין הם נראים מכים את הצדדים בשום שלב. התנהגותם הייתה לכאורה ראויה ונכונה, התנהגות המשיב 2 בהחלט רחוקה מכך.

המסקנה היא שיש ראיות לכאורה למעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום. נוכח טיב העבירה, יש בוודאי עילת מעצר מחמת חזקת המסוכנות.

חלופות

בהקשר זה, כאמור, אני מסכים עם ב"כ המאשימה כי יש מקום להבחנה דרמטית בין שני המשיבים. המשיב 1, אשר גם היה הראשון לתקוף וגם חזר שלוש פעמים עם "אבן יד אשר ימות בה" (כלשון ספר במדבר לה יז) כדי לתקוף. אמנם בפעם הראשונה שהגיע עם האבן, היה זה כאשר אחיו היה בסכנה (שהרי זה הגיע לעזור למשיב 1 ונשאר להיאבק עם המתלונן), אך פעמיים היו לאחר שהמתלונן כבר נפל ארצה חסר אונים. התנהגות זו מלמדת על מסוכנות רבה עד מאוד, ונחישות לחבול קשות במתלונן, אם לא מעבר לכך. בעניין המשיב 2, כאמור, ניתן להניח כי המניע שלו להיכנס לקטטה היה סיוע לאחיו, ואין הוא התוקף הראשוני. כמו כן, חלקו בא לידי ביטוי בהפעלת כוח בידיו, אך אין הוא מחזיק באבן.