מדינת ישראל נ' שיך(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע במסגרת הסדר טעון בכתב אישום מתוקן בשנית, בשבעה אישומים. משום חומרת המעשים יפורטו להלן פרטיהם. על פי עובדות האישום הראשון, במשך תקופה של שנה וארבעה חודשים עובר ליום 28.07.13, עמד הנאשם בראש ארגון להסעת תושבי שטחים, אשר אינם אוחזים בידם באישורי כניסה, שהייה או עבודה בישראל. הנאשם הודה כי העסיק במסגרת הארגון עשרות נהגים כולם תושבי שטחים ללא אישורים כאמור, וסיפק להם רכבים אשר הורדו מהכביש לפירוק במדינת ישראל, והועברו לשטחי הרשות. במהלך אותה תקופה, קבע הנאשם עם תושבי שטחים אשר פנו אליו מבעוד מועד נקודת מפגש, הזמין אל נקודת המפגש את הנהגים עמם עבד, ומסר לידיהם את הרכב ובו תושבי השטחים, אותם היו הנהגים אמורים להכניס משטחי הרשות אל מדינת ישראל דרך פרצה בגדר. בתמורה להסעה גבה הנאשם בעצמו סך של 100 ₪ מכל נוסע, והשאיר בידיו 20 ₪ מסכום זה. את היתרה העביר לנהג אשר ביצע את ההסעה. הנאשם הודה כי במסגרת ארגון ההסעות ביצע כ-20 עד 25 הסעות בשבוע במשך התקופה וכן כי זייף בעצמו או באמצעות אחר את סימני הרכבים, בכך שהחליף את לוחיות הזיהוי באופן שהרכבים נחזו להיראות כרכבים כשרים, על מנת להקשות את זיהויים. הנאשם הורשע באישום זה בעבירות של הסעה שלא כדין בנסיבות מחמירות לפי סעיף 12 א (ג6) לחוק הכניסה לישראל, הסעה שלא כדין בנסיבות מחמירות לפי סעיף 12 א (ג5) לחוק הכניסה לישראל, העסקה שלא כדין ושינוי זהות של רכב.

האישומים הנוספים בהם הורשע הנאשם בוצעו מכח אותו ארגון הסעות המתואר לעיל.

על פי עובדות האישום השני בו הודה הנאשם, הסיע הנאשם עצמו ברכב אשר הורד מן הכביש ארבעה שב"חים. במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירות של הסעה שלא כדין בנסיבות מחמירות, בשהייה בלתי חוקית בישראל, בנהיגה ללא רישיון וללא ביטוח ובנהיגת רכב שהורד מן הכביש.

על פי עובדות האישום השלישי, בתאריך 16.07.13 העלה הנאשם לרכב חמישה שב"חים. הוא הורשע בהסעה שלא כדין בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 12 א (ג6) לחוק הכניסה לישראל ובהעסקה שלא כדין.

על פי עובדות האישום הרביעי, בתאריך 13.01.13, רכש הנאשם עם אחרים רכב ושינה עם אחר את מבנה הרכב, בכך שהוצאו מתוכו מושבי הנוסעים, על מנת להסתיר נוסעים. בחודש יולי באותה שנה, מסר לידי אחר את הרכב לאחר שהושמה עליו לוחית זיהוי והעלה אל הרכב 11 שב"חים. הנאשם הורשע באישום זה בהסעה בצוותא שלא כדין בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 12 א (ג6) לחוק הכניסה לישראל, בהעסקה שלא כדין ובשינוי בצוותא של מבנה רכב.

על פי עובדות האישום החמישי, בתאריך 15.06.13 מסר הנאשם לידי אחר רכב אשר לוחיות הזיהוי שלו אינן תואמות את מס' השלדה של הרכב, והעלה אל הרכב 5 שב"חים. בגין אישום זה הורשע הנאשם בהסעה שלא כדין בצוותא בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 12 א (ג6) לחוק הכניסה לישראל, בהסעה שלא כדין בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 12 א (ג5) ובהעסקה שלא כדין.

על פי עובדות האישום השישי, בתאריך 28.02.13 העלה הנאשם שני שב"חים לרכב נשוא האישום הרביעי אשר זויף, לאדם אחר אשר נהג ברכב. הנאשם הורשע בהסעה שלא כדין בנסיבות מחמירות בצוותא.

על פי עובדות האישום השביעי, בשלוש הזדמנויות בחודש יולי 2013, תאם הנאשם עם אחר נקודת מפגש בשטחי הרשות, מסר לידיו רכב והעלה אל הרכב מס' לא ידוע של שב"חים, הכל במסגרת שירותי ההסעות המתוארים לעיל, אשר מטרתם לאפשר כניסה לישראל שלא כדין. הנאשם הורשע בגין מעשה זה, בהסעה שלא כדין בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 12 א (ג6) לחוק הכניסה לישראל ובהעסקה שלא כדין.

טעוני הצדדים

2.במסגרת הסדר הטיעון לא הגיעו הצדדים להסכמה עונשית וכל צד טען כראות עיניו. באשר למתחם העונש ההולם טענה המאשימה כי נפגעו זכותה של מדינת ישראל לקבוע את זהות הבאים בשעריה, נפגע בטחון הציבור ובטחון המשתמשים בדרך. נטען כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים הינה ממשית, נוכח כתב האישום החמור בו הודה הנאשם. כן נטען כי יש לתת את הדעת לנזק הבטחוני אשר צפוי היה להיגרם מביצוע העבירות, שכן הנאשם לא הכיר את תושבי האזור אותם הכניס לישראל, ולפיכך לא היה מודע לסיכון בטחוני אפשרי הטמון בכניסתם. נטען כי מתחם העונש ההולם לכל אחת מן העבירות של הסעה שלא כדין בהן הורשע הנאשם הינו בין שנה לשנתיים מאסר בפועל, לאור פסיקה הקובעת מתחם שהינו בין 6 חודשי מאסר ל-18 חודשי מאסר בנסיבות של הסעה "רגילה". בנסיבות תיק זה, נטען כי מדובר בארגון של ממש, הבא לידי ביטוי בעבירות הכוללות נהיגה בכלי רכב אשר הורדו מן הכביש, בנהיגה בכלי רכב מזוייפים, ובנהגים אשר בחלקם הינם שב"חים בעצמם. נטען כי מקל וחומר יש להתייחס לקביעת המתחם בעבירות של העסקה שלא כדין, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ברכב שהורד מן הכביש. לפיכך עתרה המאשימה לענישה ברף העליון של המתחם. באשר לגזירת העונש בתוך המתחם נטען כי הנאשם נטל אחריות על מעשיו וכי הוא נעדר עבר פלילי, למעט עבירות תעבורה. הוטעם כי חוק הכניסה לישראל תוקן לפני מספר שנים באשר למס' הנוסעים אותם מסיעים הנאשמים, וכי מדובר בתיק תקדימי באשר לכמות ההסעות אשר אורגנה ע"י הנאשם. לפיכך עתרה המאשימה להטלת מס' שנות מאסר ממושכות על הנאשם, מאסר על תנאי, פסילה בפועל ממושכת, פסילה על תנאי וקנס גבוה מאד.

3.ב"כ הנאשם טען כי יש לראות את הנאשם כסדרן הסעות. נטען כי המקום ממנו הוסעו תושבי השטחים הינו מקום אליו מגיעים בדרך קבע תושבי שטחים על מנת להיכנס לשטחי ישראל. לפיכך, השתמש הנאשם בעובדה כי הוא מכיר נהגים, וקישר בין נהגים אלה לבין אותם תושבים אשר רצו להיכנס לתחומי מדינת ישראל. עוד נטען כי הנאשם עצמו, למעט באישום אחד, לא נכנס לתוך תחומי מדינת ישראל, וכי את עיקר העונש יש להטיל על מי שהסיע את אותם נוסעים בתוך תחומי המדינה. ב"כ הנאשם הוסיף וטען כי גם ללא הנאשם הייתה מתבצעת הנסיעה. באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם הוטעם כי הוא נטול עבר פלילי, כי חסך זמן שיפוטי יקר שכן מדובר בכתב אישום הכולל עשרות עדי תביעה, וכי שינוי הזהות של הרכב עסק בחלקו בהחלפת לוחית זיהוי ולא בהחלפת מרכב.

עוד נטען כי הנאשם הינו מפרנס יחיד למשפחה בה יש 4 ילדים, כי בתקופת מעצרו נולדה לו בת, וכי לאשתו חשד לגידול. זהו מאסרו הראשון של הנאשם, ותנאי המעצר בהם הוא שוהה הינם קשים. לפיכך ביקש ב"כ הנאשם להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם.

הנאשם בדברו האחרון ביקש את רחמי בית המשפט, נוכח נסיבותיו האישיות המפורטות לעיל, וטען כי המקום ממנו ביצע את העבירות הינו מקום ממנו נכנסים באופן חופשי לתוך תחומי מדינת ישראל.

דיון והכרעה

קביעת מתחם העונש ההולם

4.עקרון ההלימה הינו העקרון המנחה בס' 40ב לחוק העונשין. על בית המשפט להתחשב בקביעת מתחם העונש ההולם בערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם, במידת הפגיעה באותם ערכים, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

הערכים החברתיים אשר נפגעו בעקבות מעשי הנאשם הינם זכותה של המדינה לקבוע את זהות הבאים בשעריה, ובכך למנוע גם פגיעה בבטחון המדינה, והזכות להגן על בטחון המשתמשים בדרך.

5.קיימת פסיקה רבה ומגוונת בעבירות של הסעה שלא כדין. רוב הפסיקה מתייחסת לנאשמים אשר הורשעו בביצוע הסעות ספורות, ואינה מתייחסת לארגון הסעות מתמשך ושיטתי כבמקרה שלפני.

בעפ"ג 1671-09-13, סאלח (מחוזי מרכז), אשר ניתן לאחרונה, נידון עניינו של מערער אשר הורשע על פי הודאתו בנסיון הסעת 4 שב"חים. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה של 6-18 ח'. בית המשפט המחוזי ציין כי אלמלא עתרה המאשימה להטלת שנת מאסר בפועל, לא היה מקום להתערב בעונש החמור יותר שהטיל בית המשפט השלום, וגזר על המערער שנת מאסר, כעתירת המאשימה בבית המשפט קמא.