- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
מדינת ישראל נ' שיך ואח'
|
רע"א בית המשפט המחוזי נצרת |
15970-09-10
6.12.2010 |
|
בפני : אברהם אברהם |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: מדינת ישראל |
: 1. נגוא שיך 2. אשרף שיך 3. אכרם שיך 4. אמג'ד שיך 5. הבה שיך 6. פריד שיך 7. מחמד שיך 8. אבראהים שיך 9. עזבון המנוח מוחמד שיך ז"ל |
| פסק-דין | |
בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט ט' ערפאת) מיום 20.6.2010
פסק דין
המשיבים הם יורשיו של המנוח מוחמד שיך ז"ל. בכתב תביעה שהגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה הם טענו, כי המנוח נמחץ למוות בשל צפיפות במחסום ארז, בעת שהיה בדרכו מביתו שבעזה, לעבודה בישראל. הם מבקשים להטיל את האחריות לאירוע על המבקשת, ומכאן תביעת הפיצויים.
ההתדיינות בבית המשפט המחוזי הגיע כדי כך, שנקבעו מועדים לשמיעת ראיות, שנדחו פעם אחר פעם, משום הקושי של עדי המשיבים להתייצב לדיו, מטעמים ברורים. סופו של יום הגיעו בעלי הדין לידי הסכמה, לפיה תופסק התובענה, מתוך הבנה שאם היא תחודש תוך שנה אחת, לא תטען המבקשת להתיישנות של התובענה.
בתוך אותה שנה הגישו המשיבים את תביעתם לבית משפט השלום בנצרת. המבקשת עתרה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה. המשיבים, שאינם מתכחשים לכך, שעד שהגישו את תביעתם בבית משפט השלום בנצרת, התיישנה תביעתם, טענו, כי על פי ההסכמה אליה הגיעו אצל בית המשפט המחוזי בחיפה, התחייבה המבקשת שלא לטעון התיישנות, ולכן אין לשעות עתה לבקשתה לסילוק התביעה על הסף. המבקשת השיבה לטענה זו והסבירה, כי הסכמתה מוגבלת היתה לחידוש התובענה באותו בית משפט, ולא להגשתה בבית משפט אחר כתביעה חדשה.
בית משפט השלום דחה את בקשת המבקשת לסילוק על הסף, כשהוא נסמך על התחייבותה שלא לטעון התיישנות. מכאן בקשת הרשות לערער, ובה שבה המבקשת על הטענות, שתמציתן נזכרה מעלה.
לפי בקשתי נתנו המשיבים את תשובתם לבקשה, והם שבים על הטענות שהשמיעו אצל בית משפט השלום, אלה שהובאו בתמצית למעלה.
לאחר ששקלתי בעמדותיהם של בעלי הדין באתי לכלל דעה, כי אין מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא. השאלה העומדת למבחן היא פרשנותה של ההסכמה אליה הגיעו בעלי הדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, וביתר דיוק – האם התכוונו בעלי הדין לכך, שרק אם תחודש התביעה בפני בית המשפט המחוזי בחיפה – לא תטען המבקשת התיישנות, או שמא התחייבותה זו לא הוגבלה לחידוש התובענה בבית המשפט המחוזי בחיפה דווקא. נהיר, כי לשון ההסכמה (הכתובה, שגם זכתה לאישור כהחלטה של בית המשפט המחוזי בחיפה) מאפשרת את שתי הגישות הפרשניות בהן אוחזים בעלי הדין. לא מכאן תבוא, אפוא, ישועתה של הפרשנות. גדר הספק, שבגינו גם ביקשתי את תשובתם של המשיבים, נעוצה היתה בשאלה, האם היתה המבקשת מסכימה להפסקת התובענה מתוך התחייבות שלא לטעון התיישנות, אם המשיבים היו מתנים במפורש, כי בידיהם יהא לא רק לחדש את התובענה בבית המשפט המחוזי בחיפה, אלא גם להגישה כתביעה חדשה בכל מקום שיחפצו. בנסיבות שנוצרו בעת ההיא, כאשר עדי המשיבים אינם מתייצבים, פעם אחר פעם, לעדות בבית המשפט המחוזי בחיפה, אינני יכול לשלול את המסקנה, לפיה המבקשת היתה נותנת את הסכמתה גם לחידושה של התובענה על ידי הגשתה במקום אחר. אזכיר, כי תקנה 155 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מדברת על חידוש התובענה על ידי הגשתה כתובענה חדשה בשל אותה עילה או בשל עילה דומה לה. אין התקנה מגבילה את חידוש התובענה על ידי הגשתה לאותו בית משפט דווקא. החידוש יכול שייעשה על ידי הגשת תובענה חדשה, שאף אינה זהה, אם כי דומה בעילתה לקודמתה, ובכל בית משפט מוסמך.
לכך יש להוסיף את ההיגיון שביסודו של מוסד ההתיישנות, וזה מתקיים בין אם מחודשת התביעה באותו בית משפט, או בבית משפט אחר, ולכן – מבחינת האפשרות לפגיעה במבקשת כתוצאה מטעמים שביסודה של ההתיישנות (קושי להביא עדים וגו'), אין כל הבדל היכן תחודש התביעה.
נראה, מכל מקום, שחרונה של המבקשת מקורו בכך, שבהגישם את תביעתם בבית משפט השלום בנצרת בחרו המשיבים לעצמם את המותב שישב בדינם, תחת בית המשפט המחוזי בחיפה. אלא שזכות זו היא זכות המוקנית להם בדין, משתקנה 155 אינה מתנה כי החידוש ייעשה באותו בית משפט. יתר על כן, יכולים היו המבקשים לבקש את מחיקתה של התובענה, ולהגישה אחר כך לבית משפט השלום בנצרת, ואיש לא יכול היה לבוא אליהם בטרוניה כי בחרו, שלא כדין, את הטריבונל בו תתברר תביעתם.
קושי אחד עליו יש ליתן, בכל זאת, מענה, הוא פסיקת ההוצאות. ההתדיינות בבית המשפט המחוזי בחיפה עמדה בשלב מתקדם, לאחר הגשת תצהירי עדות ראשות, לאחר שהמבקשת הוציאה, כנתבעת, את הוצאותיה, אלה הכרוכות בהתגוננות מפני התובענה עד לאות ושלב במשפט. עתה היא נדרשת להתחיל את ההתדיינות מתחילתה, על כל המשתמע. אלא שעל אלה יוכל בית משפט השלום ליתן את דעתו בסופו של יום, בעת שיפסוק הוצאות בתובענה בכללה. נשים לב, מכל מקום, כי בית המשפט המחוזי בחיפה לא פסק הוצאות בעת שהפסיק את התובענה, על המשמעות שיש לכך בגדרן של תקנות 154-155 לתקנות הנ"ל.
סוף דבר – הבקשה נדחית. לפי נסיבות העניין לא ראיתי ליתן צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"א, 06 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
