מדינת ישראל נ' שיח-אחמד(עציר)

החלטה

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום, בת.פ. 14748-07-11, בו מיוחס לו ביצוע עבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) ריישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973, זאת לאחר שבמהלך חיפוש שנערך בבית בו הוא מתגורר נתפסו קרוב ל- 81 גרם נטו של סם מסוכן מסוג חשיש, שהיה מחולק ל- 31 אריזות.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם הבקשה שבפניי, בה עותרת המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

מקור סמכותו של בימ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים בהוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

מהוראות סעיף זה עולה כי הסמכות להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים קמה לו, לביהמ"ש, רק בהתקיים שני תנאים מצטברים והם:

א.שמתקיימת עילת מעצר.

ב. שישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם.

3.הבה נבדוק, להלן, אם במקרה שבפניי ישנה עילת מעצר ואם ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב.

א.קיומה של עילת מעצר – סניגורו של המשיב לא חלק על קיומה של עילת מעצר ובצדק, זאת לאור מהות העבירה שבביצועה מואשם המשיב ולאור הוראות סעיף 21 (א) (1) (ג) (3) לחוק המעצרים, הקובע חזקה בדבר קיומה של עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים, הידועה כ"עילת המסוכנות", לגבי מי שמואשם בעבירת פשע לפי פקודת הסמים.

ב.קיומן של ראיות לכאורה – הסניגור חלק על קיומן של ראיות לכאורה. בעקבות כך עיינתי בתיק החקירה, שהוצג לעיוני, ובחנתי בחון היטב את חומר הראיות המצוי בו ונחה דעתי שיש די והותר ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. די אם אציין כי במהלך החיפוש שנערך בחדרון בו נתפס הסם - חיפוש שנערך בעקבות מידע מודיעיני שהגיע למשטרה, לפיו המשיב עוסק בביתו במכירת סמים מסוג חשיש – נתפס הסם בתוך שקית שהיתה, לכאורה, צמודה לגופו של המשיב, עת המשיב שכב על מיטה בחדרון.

לא נעלם ממני שהמשיב טען בהודעותיו כי אין לו קשר לסמים בכלל ולסם שנתפס בפרט והעלה אפשרות שמאן דהוא, שזהותו לא ידועה לו, שתל את הסמים בחדרון, כאשר המשיב יצא לקנות בורקס וקולה, אולם ספק בעיני אם יעלה בידו להוכיח טענה זו (ואין חולקין שעול ההוכחה בעניין זה מוטל עליו).

בהקשר זה ראוי לציין שמעדותו של חברו פריד (להלן: "פריד"), שהיה עמו בחדרון עת נכנסו השוטרים לערוך את החיפוש, עולה כי ידוע לו והוא שמע מאנשים, שהמשיב מתעסק בסמים ומוכר סמים.

גם לא נעלמה ממני טענת הסניגור לקיומה של הפלייה, לכאורה, בין המשיב לבין פריד, זאת לאור העובדה שפריד שוחרר ולא הוגש נגדו כתב אישום, למרות שהיה עם המשיב בחדרון עת נתפס הסם, אולם לא מצאתי ממש בטענה זו. כפי שעולה מחומר הראיות המצוי בתיק החקירה אין בנמצא ראיות לכאורה כדי להוכיח שלפריד היה קשר כלשהוא לסמים שנתפסו. בהקשר זה ראוי לציין שהמשיב עצמו שלל מכל וכל את האפשרות שהסמים שייכים לפריד, או שלפריד יש קשר כלשהוא אליהם. כאשר נשאל בעניין זה השיב המשיב בשלילה ואמר "... פריד לא קשור, פריד הגיע אליי בסביבות השעה תשע או תשע וחצי בלילה" (ראה הודעת המשיב מיום 8/7/11, שורות 73, 74).

אני קובע, איפוא, כי יש בנמצא ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב.

4.בהתאם להוראות סעיף 21 (ב) (1) לחוק המעצרים מוטלת חובה על ביהמ"ש, לאחר שמצא כי ישנה עילת מעצר וישנן ראיות לכאורה, לבדוק אם יש בנמצא חלופת מעצר, ובלשון הסעיף, אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה". רק אם ביהמ"ש מגיע למסקנה שאין בנמצא חלופת מעצר ראויה, יורה לעצור את אותו נאשם עד תום ההליכים נגדו.

במקרה שבפניי הציע הסניגור לשחרר את המשיב בתנאים של מעצר בית חלקי, בביתו של מעסיקו, בפיקוחם של המעסיק ושל אמו.

לאחר ששקלתי בעניין הגעתי למסקנה שחלופת המעצר שהוצעה רחוקה מלהיות ראויה. שחרור של המשיב למעצר בית חלקי לא יוכל להשיג את מטרת המעצר שהינה, במקרה זה, מניעת האפשרות שהמשיב ימשיך להתעסק בסמים ולהחזיק בהם בכמויות מסחריות. כאן המקום להזכיר שעפ"י פסיקת ביהמ"ש העליון, יש, בדרך כלל, בהעדר נסיבות מיוחדות, להורות על מעצרו עד תום ההליכים של נאשם המואשם בהחזקת סם שלא לשימוש עצמי, כמו גם של נאשם המואשם בסחר בסמים, זאת משום שהעיסוק בסמים יכול להימשך גם כאשר נמצאים במעצר בית מלא. קל וחומר הדבר כאשר נמצאים במעצר בית חלקי, כפי שהציע הסניגור במקרה שבפניי.

5.סיכומו של דבר, לאור קיומן של עילת מעצר וראיות לכאורה ובהעדר חלופת מעצר ראויה, אני מורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים בת.פ. 14748-07-11.

ניתנה והודעה היום ט"ז תמוז תשע"א, 18/07/2011 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: