מדינת ישראל נ' שיח'(עציר)

החלטה

1.כנגד המשיב הוגש בבימ"ש זה כתב אישום המייחס לו עבירות כדלקמן:

א.פציעה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 334+335 (א) (1) לחוק העונשין התשל"ז 1977 (להלן: "החוק").

ב.החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק.

ג.תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק .

ד.זיוף שטר כסף עבירה לפי סעיף 462 (2) לחוק.

2.על פי הנטען בכתב האישום בתאריך 3.6.11 סמוך לשעה 22:30 במרכז המסחרי בכפר אבו סנאן החזיק המשיב בשטר הנחזה כשטר של 200 ₪ חדשים וביודעו כי השטר מזויף (להלן: "השטר"). הנאשם פנה לקטין א.מ. יליד 1995 (להלן: "המתלונן") אשר נכח בקרבתו, מסר לו את השטר והורה לו להיכנס לחנות סמוכה ולפרוט של השטר לשתי שטרות של 100 ₪.

המתלונן שחשש מפני המשיב, מילא אחר דרישתו, ניגש לחנות ולאחר מכן החזיר את השטר למשיב והודיע לו כי השטר לא נפרט בשל היותו מזויף.

כעבור 5 דקות ניגש המשיב למתלונן והטיח בו טענות שעל פיהן המתלונן השמיץ אותו בפומבי על ידי שמועות כי המשיב מחזיק בכסף מזויף.

בשלב זה אחז המשיב באוזנו של המתלונן , משך בה, סטר לו מספר פעמים בפניו ותוך כדי שהמתלונן מנסה להתגונן מפניו הרים המשיב מהרצפה להב של סכין יפנית אשר מצא במקום ובאמצעותו חתך את המתלונן בצד ימין בדופן חזה ימני והכל כשהמשיב יודע כי המתלונן הוא קטין.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בהתאם לסעיף 21(א) (1) לחוק סדר הדין הפלילי סמכויות אכיפה – מעצרים (תשנ"ו -1996).

4.ב"כ המבקשת ציין בבקשה את הנימוקים המצדיקים את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, קיומן של ראיות לכאורה לרבות הודעת המתלונן המתאר את השתלשלות העניינים לרבות תקיפתו ופציעתו על ידי המשיב, דוחות פעולה וחקירת המשיב בה הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום וכן עדויות המחזקות את החשד נגד המשיב .

ב"כ המבקשת ציין את החשש לשלום הציבור ולשלום המתלונן מהמשיב, זאת נוכח מעשיו כמתואר בכתב האישום ועברו של המשיב הכולל הרשעות קודמות בעבירות של איומים, ניסיון לתקיפה סתם, החזקת נשק שלא כדין, הפרת הוראה חוקית והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית.

עוד הוסיף ב"כ המבקשת כי קיים חשש לשיבוש הליכי חקירה וציין כי המתלונן למחרת התלונה ביקש לחזור בו מהתלונה תוך שהדגיש כי כל מה שאמר בחקירה היה אמת. ב"כ המבקשת הדגיש כי המתלונן ציין בחקירתו כי המשיב "מוכר בכפר כאחד בעייתי עם המשטרה שמרביץ לאנשים". ב"כ המבקשת טען כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר על דרך של חלופת מעצר שכן המשיב הורשע בעבר באשמה של הפרת הוראה חוקית ומעשיו כעולה מכתב האישום בוצעו בהיותו מרצה עבודות שירות, מכאן שאין לתת אמון במשיב.

ב"כ המשיב טענה כי מבלי להמעיט בעבירות המיוחסות למשיב למתלונן נגרמה שריטה בלבד, לדבריה המתלונן לא מעוניין להמשיך בהליכים כנגד המשיב לאור הסולחה שנערכה בין הצדדים. עוד הוסיפה ב"כ המשיב כי אין מדובר באדם שהחזיק סכין אלא הבחין בה זרוקה על הרצפה והשתמש בה בעת האירוע עם המתלונן וגרם לו שריטה בלבד. לפיכך ביקשה ב"כ המשיב כי המשיב ישוחרר למעצר בית בבית אביו בפיקוחם של אביו ואחותו.

5.סמכותו של ביהמ"ש לצוות על מעצרו של משיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו מעוגנת בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים, התשנ"ו - 1996). בהתאם לסעיף הנ"ל יש צורך בקיומם של שלושה תנאים מצטברים:

א.קיום ראיות לכאורה להוכחות אשמת המשיב.

ב.קיום עילה למעצר.

ג.חלופת מעצר.

א.קיומן של ראיות לכאורה.