מדינת ישראל נ' שיבלי(עציר)

נוכחים:

ב"כ המבקשת – עו"ד תומר שוורץ

ב"כ המשיב – עו"ד צבי אבנון

המשיב – הובא

החלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים

רקע

1.זוהי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים הפליליים המתנהלים כנגדו במסגרת ת"פ 34261-03-12, לאחר שבכתב האישום שהוגש כנגדו יוחסו לו עבירות של התפרצות לבניין שאינו בית מגורים וגניבה מתוכו בנסיבות מיוחדות, היזק בזדון, קשירת קשר לביצוע פשע, הסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע, הפרעה לשוטר (שני מקרים) ושיבוש מהלכי משפט.

על פי המתואר בכתב האישום ובלילה שבין ה-17/10/11 וה-18/10/11, הגיעו המשיב ובן דודו האדי שיבלי (להלן: "האדי") בג'יפ מסוג פג'רו (להלן: "הג'יפ") למחסן חקלאי השייך לקיבוץ אשדות יעקב. השניים התפרצו אל המחסן תוך שעקרו את סורגי חלון המשרד והשליכו על הרצפה מסך מחשב ומקרר. בהמשך לאמור גנבו מהמשרד מחשב השקיה וציוד נלווה בשווי כולל של 30,000 ₪ וכן ארגז תמרים. את הרכוש הגנוב העמיסו על הג'יפ ועזבו את המקום על כביש מס' 90 לכיוון בית שאן, כאשר המשיב נוהג ברכב והאדי לצידו. שוטרים שהבחינו בג'יפ כשהוא נוסע במהירות ובאופן מסוכן, החלו בנסיעה אחריו וכרזו לו לעצור, אך הג'יפ המשיך בנסיעתו, הגביר מהירות ועקף תוך שהוא חוצה פס הפרדה רצוף. בשלב מסוים הצטרפה ניידת נוספת למרדף אחר הג'יפ, אך האחרון המשיך לנסוע ב"זיגזג" על מנת שלא לאפשר לניידות לעקוף אותו. כאשר הגיעו הרכבים לסופה של דרך ללא מוצא שבסופה מעגל תנועה, חסמה ניידת אחת את היציאה מהמעגל והאחרת המשיכה בנסיעה אחרי הג'יפ, אלא שהג'יפ עלה על הכיכר והמשיך בבריחה, תוך שהוא סוטה לכביש עפר. או אז כובו אורות הג'יפ, והוא פגע בקוביית בטון ונעצר. בשלב זה ברחו המשיב והאדי רגלית, האחרון נתפס תוך זמן קצר בקרבת מקום ואילו המשיב הצליח לברוח.

עוד נטען בכתב האישום כי המשיב ידע על מעצרו של האדי ושל אמיר שיבלי – הוא בעליו הרשום של הג'יפ (להלן: "אמיר") – וידע כי אף הוא עצמו דרוש לחקירה. חרף האמור לא התייצב במשטרה במשך חודשים ארוכים. ביום 12/3/12 יצא צוות משטרתי לכפר שיבלי, והבחין במשיב כשהוא יושב על טרקטור ולידו נער. הנער צעק למשיב "משטרה", והאחרון בתגובה פתח במנוסה, תוך שהשוטרים מורים לו לעצור. רק בתום מרדף של כמה עשרות מטרים הצליחו השוטרים לתפוס את המשיב, אשר הוסיף והתנגד למעצרו עד שנאזק.

טענות הצדדים

2.נוכח המתואר ביקש ב"כ המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, תוך שהפנה לראיות לכאורה המצויות בתיק החקירה ולעילת המעצר המתגבשת מהן.

כך הפנה למשל לאיכוני הפלאפון של המשיב, המעידים לא רק על נוכחותו באזור הגניבה במועד הגניבה; על שהייתו במקום ההימלטות; ועל ניסיונותיו להתקשר להאדי (אשר נעצר בסמוך לג'יפ), אלא שגם אינם מתיישבים עם גרסת המשיב לפיה הג'יפ והפלאפון נגנבו ממנו בדיוק באותו המועד. עוד הפנה לעדויות השוטרים שהשתתפו במרדף אחר הג'יפ, לרכוש הגנוב שנתפס בתוך הג'יפ לאחר שנעצר ולעובדה כי אין מחלוקת שהמשיב החזיק את הג'יפ ברשותו בתקופה הרלוונטית. בנוסף הפנה לעובדה כי למרות גרסת המשיב אודות גניבתם של הג'יפ והפלאפון, הרי שלא הגיש כל תלונה במשטרה (וללא כל הסבר מניח את הדעת), ולא רק זאת אלא שנתגלעו סתירות מהותיות בין גרסה זו ובין גרסתו של האדי, אשר בסופו של יום הודה והורשע במיוחס לו. לבסוף הפנה ל"היעלמותו" של המשיב למשך חודשים ארוכים ובריחתו מהשוטרים שהגיעו לכפר שיבלי, וכן לאי שיתוף הפעולה שלו בשתיים מתוך שלוש חקירותיו.

בהתאם טען כי המעשים המתוארים מגבשים עילת מעצר כנגד המשיב, הן בשל החשש מפני סיכון שלום הציבור – בהיותן עבירות רכוש חמורות שהפכו זה מכבר ל"מכת מדינה", וביתר שאת כאשר נערכו בצוותא ותוך התארגנות מוקדמת – והן בשל החשש מפני שיבוש הליכי משפט. על האמור הוסיף מעברו הפלילי המכביד של המשיב, שכלל מאסרים ארוכים בפועל, ואשר מלמד על יחסו כלפי רשויות החוק ומעיד כי לא ניתן לתת בו אמון. בסיום ציין כי האדי נעצר אף הוא עד תום ההליכים, חרף העובדה כי עברו הפלילי מצומצם בהרבה מעברו של המשיב.

3.מנגד חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב, וטען כי התיק כולל אך ורק ראיות נסיבתיות, שאינן מספיקות לצורך מעצר עד תום ההליכים. בתוך כך הדגיש כי אין כל ראיה המוכיחה שהמשיב הוא האדם השני ששהה בג'יפ בליל הגניבה, כי האדי עצמו טען בחקירותיו שהאדם הנוסף לא היה המשיב, וכי טענת המשיב כי שהה במועד זה בעבודתו כשומר, גובתה על ידי סקר שיבלי שהיה עימו באותה עת. עוד הוסיף כי הג'יפ כלל לא שייך למשיב, אלא הושאל לו מעת לעת על ידי בעליו הרשום (אמיר), וכי זו אף הסיבה להעדר תלונה על הגניבה מצידו, באשר כאמור אינו בעליו הרשום של הרכב.

בנוסף טען כי אין כל ראיה המלמדת כי הודע למשיב שהוא דרוש לחקירה, ולמעט ביקור אחד בביתו, ביקור שבו לא נמצא אף אחד בבית, ולא הושארה בעקבותיו כל הודעה, אין ראיות שהמשיב ידע שמחפשים אותו. בדומה וגם באשר לנסיבות מעצרו, צוין כי לאחר ריצה קצרה נעצר המשיב והתיישב על הרצפה. יתכן כי רק אז שמע שמדובר במשטרה, יתכן כי חשש בשל עברו הפלילי, אך מכל מקום לא צוין כי התנגד למעצר, אלא רק כי לא רצה להושיט את ידיו לאזיקים. כך או כך טען כי גם אם יוחלט שיש ראיות לכאורה, הרי שלא ניתן יהיה להתעלם מהפרכות הרבות בחומר החקירה.

בצד האמור ציין כי עניינו של האדי שונה בתכלית, שכן הנ"ל נתפס לצד הג'יפ שבו היה הרכוש הגנוב, מה גם שמסר גרסה שהופרכה מיד ונמצאה שקרית.

לבסוף ולנוכח מכלול המתואר ביקש לאפשר למשיב לנהל את התיק כאשר הוא משוחרר, תוך שהזכיר כי המעצר אינו בבחינת מקדמה על חשבון העונש.

ראיות לכאורה

4.אין מחלוקת כי בלילה שבין ה-17/10/11 וה-18/10/11 נפרץ המחסן החקלאי השייך לקיבוץ אשדות יעקב, ומתוכו נגנב רכוש בשווי עשרות עלפי שקלים. האמור נתמך בין השאר בהודעתו של יצחק שחם, מנהל הגד"ש של הקיבוץ, וכן בלוח צילומים שהופק במקום האירוע.

5.בנוסף עלה כי באותו מועד נערך מרדף אחרי ג'יפ פג'רו לבן שנסע בצורה מסוכנת על כביש 90, מצפון לדרום; כי לאחר מרדף לא קצר בהשתתפות שתי ניידות משטרה הג'יפ נתקע במכשול ונעצר; כי ירדו ממנו שני אנשים וברחו; כי במרחק לא רב נמצא האדי שיבלי כשהוא שכוב על הרצפה וטען כי "רק עצר טרמפ"; וכי בג'יפ נתפס הרכוש שנגנב מהמחסן החקלאי (ראו הודעותיהם של השוטרים עידן הדר, דן רשף, אבי ויצמן; תצלומי הרכוש שנמצא בג'יפ; דו"ח מעצרו של האדי; וכן מזכרים שונים).