מדינת ישראל נ' שיבלי ואח'

הכרעת דין גזר דין – לגבי הנאשם 1

הנאשם 1 הורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן בביצוע עבירה של סיוע לגניבה לפי סעיף 383+ 384+ 31 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן:"חוק העונשין").

העבירות כולן בוצעו בתחנת הדלק בצומת אלומות (להלן:"התחנה"), שם קיים התקן במשאבות הדלק, המאפשר תדלוק ללא תשלום וזאת כאשר מוכנס מפתח מיוחד במשאבה.

הנאשם 1 קיבל לרשותו מאדם אחר, מפתח מהסוג האמור, ביודעו כי המפתח הינו רכוש של חברת הדלק, בכוונה ליטול דלק מבלי לשלם תמורתו. הנאשם 1 שיתף את אחיו, שאדי שיבלי, בשליטה במפתח והעביר אותו לחזקתו, מתוך ידיעה כי הוא יעשה בו שימוש. בשלושה מועדים שונים, במהלך חודש יולי 2004, הגיע אחיו של הנאשם 1 לתחנת הדלק ומילא את מיכל הדלק של רכבו, בעזרת המפתח ומבלי לשלם עבור הדלק.

אחיו של הנאשם 1 נדון בת.פ 3276.09.09, במסגרתו הוטלו עליו תשעה חודשי מאסר על תנאי וכן קנס כספי בסך 1,500 ₪ וחתימה על התחייבות.

על הנאשם 3 הוטלו, במסגרת הסדר טיעון, חודשיים מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי.

תסקיר שירות המבחן:

מהתסקיר עולה כי הנאשם 1 הינו כבן 31, בחודשיים האחרונים עובד כמלגזן במפעל. לחובתו הרשעות קודמות משנת 1997 ו- 2001, כמו כן לחובתו הרשעה נוספת משנת 2000, במסגרתה נדון לשל"צ בהיקף של 400 שעות ועונשים נלווים.

ניכר כי הנאשם מתקשה לחשוף פרטים מסוימים אודות נסיבות מעורבותו, אולם נראה כי מודע ומכיר בחלקו. בשקלול הנתונים שבידיו, שירות המבחן לא מצא מקום להמליץ על ביטול הרשעתו. יחד עם זאת, הומלץ להסתפק בהטלת עונש מותנה וקנס.

טיעוני הצדדים:

ב"כ התביעה טענה כי המדובר בגניבה מתמשכת אשר הנאשם 1 סייע לה. המדובר בנזק שנגרם לבעלים. לנאשם 1 שתי הרשעות קודמות. ב"כ התביעה בקשה להותיר הרשעתו של הנאשם 1 על כנה, ולהטיל על הנאשם 1 מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסר מותנה, קנס ופיצוי.

הסנגור טען כי הנאשם 1 שיתף פעולה עם המשטרה וכי אחיו הורשע בעבירה של גניבה ובמספר הזדמנויות, כאשר הנאשם 1 הורשע בסיוע בלבד. לעניין הנזק שנגרם לבעל התחנה, הפנה להסכם הסולחה שנערך בין הצדדים. כמו כן טען כי מדרג החומרה מתחייב אף לאור עקרון אחידות הענישה, על כן בשעה שהוטל על השותף העיקרי מאסר מותנה, קנס בסך 1,500 ₪ והתחייבות, בהתחשב בכך שהנאשם 1 הינו מסייע בלבד, יש להימנע מהרשעתו ולהטיל עליו צו של"צ. במידה ויורשע, ביקש להטיל עליו מאסר על תנאי ולהימנע מהטלת קנס.

ההרשעה

בסיום ההליך הפלילי, ולאחר שהוכחה אשמתו, הכלל הוא הרשעת הנאשם ורק נסיבות חריגות ויוצאות דופן מצדיקות במקרים מיוחדים חזרה ממנה. המבחנים לביטול הרשעה נקבעו בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3), 337:

"הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים : ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים".

הימנעות מהרשעה מקומה בנסיבות יוצאות דופן "רק שעה שהנזק בעקבות ההרשעה גדול באופן בלתי סביר ביחס לחומרת העבירה". (ראה ר"ע 432/85 גדעון רומנו (לא פורסם)).

מן הכלל אל הפרט:

אפתח ואומר כבר כעת, לאור העבירה ונסיבות ביצועה, כי האינטרס הציבורי והצורך בהרתעת רבים, גוברים על האינטרס השיקומי אשר לא הוכח ועל כן יש מקום להרשיע את הנאשם.

הנאשם הודה בסיוע לגניבה, בכך שקיבל לרשותו מאדם אחר, מפתח המאפשר תדלוק ללא תשלום, ביודעו כי המפתח שייך לחברת הדלק והעביר אותו לאחיו, מתוך ידיעה כי יעשה שימוש במפתח. נראה כי לולא הסיוע אותו נתן הנאשם 1 לאחיו, בכך שהעביר לו את המפתח האמור, העבירה המושלמת לא היתה יוצאת לפועל כלל. לאחר שבחנתי טענות הצדדים והאמור בתסקיר שירות המבחן, אשר אף הוא, בכליו המקצועיים, לא מצא מקום לביטול הרשעה, ובהתחשב באמות המידה שנקבעו בפסיקה, לא שוכנעתי כי מתקיימות בפרשה שלפנינו "נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר" המצדיקות סטייה מן הכלל שלפיו מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. מכל מקום לא הוכח נזק קונקרטי כלשהו שייגרם לנאשם, העובד כמלגזן, באם יורשע ולא מצאתי כי מתקיים כאן יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי לנאשם, אשר לא הוכח, לבין חומרת העבירה שעבר, על כן מסקנתי היא כי אין מקום להימנע מהרשעתו. טענותיו של הנאשם, כאילו פוטר מעבודתו כמאבטח בשל תיק זה, לא הוכחו ואף נראה כי לחובתו הרשעות קודמות אשר יכול ומנעו ממנו מלקבל לידיו רישיון נשק.

לאור כל האמור לעיל, אני מותיר הרשעתו של הנאשם על כנה.