מדינת ישראל נ' שטרית

הכרעת דין

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, קרי שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית.

האישום

הנאשם מואשם בכך שביום 16.12.12 סמוך לשעה 10:21, ברחוב ואדי אל ג'וז בירושלים ליד חנות "התנור", השתמש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר במיוחס לו והודיע, בהתאם לסעיף 229(א)(2) שיש ברצונו להישפט על העבירה.

במועד ההקראה כפר הנאשם במיוחס לו וטען כי לא דיבר בטלפון.

עפ"י הנסיבות שצויינו ע"י השוטר בדו"ח, הוא הבחין בנאשם אוחז בטלפון הנייד ביד ימין ומצמידו לאוזן ימין. עוד ציין השוטר, כי הוא הגיע מהכיוון הנגדי והבחין בעבירה מהשמשה הקדמית.

תגובת הנאשם כפי שנרשמה בדו"ח הייתה "לא דיברתי שקר וכזב" (ת/1). הנאשם סירב לחתום על הדו"ח.

לנוכח כפירתו של הנאשם, התיק נקבע לשמיעת הראיות. מטעם המאשימה העיד אביגדור שרון, השוטר אשר ערך את הדו"ח (ת/1) (להלן: "השוטר"). ומטעם הנאשם העידו הנאשם בעצמו ואישתו, הגב' שרית שטרית.

דיון והכרעה

השוטר העיד כי הוא הגיע מכיוון כללי שדרות האוניברסיטה לרחוב ואדי ג'וז והבחין בנאשם אשר נסע בכיוון הנסיעה הנגדי מבצע את העבירה המיוחסת לו. מנגד, טוען הנאשם, כי הוא לא דיבר בטלפון הנייד ואף לא אחז בו בידו. כך גם העידה בבטחון מלא אשתו של הנאשם.

אמנם, השוטר ציין בדו"ח כי נשמר "קשר עין רציף מביצוע העבירה עד לעצירת הרכב.." (ת/1). אולם במהלך עדותו התברר שלא כך הדבר. מעדותו של השוטר עולה, כי לאחר שהבחין בביצוע העבירה, היה עליו להמשיך לנסוע ישר, לבצע פרסה ואז להמשיך בנסיעה בכיוון נסיעת הנאשם עד לעצירתו. במצב דברים זה, לא יכול היה השוטר לשמור על קשר עין רצוף עם הנאשם. שכן קשה לדמיין הכיצד ניתן לשמור על קשר עין כאשר מחד, רכב הנאשם נסע בכיוון הנגדי ברציפות במרחק של כמה מאות מטרים מהמקום בו נצפה לראשונה ע"י השוטר בכביש מעוקל ומפותל. ושנית, השוטר לא ביצע פניית פרסה באופן מיידי שכן לטענתו לא רצה להפריע לתנועה "...לא יכולתי באותו רגע לעצור אותך ולהפריע לתנועה, ולכן עשיתי פרסה ועצרתי אותו בצד" (עמ' 2, ש' 11 – 12).

לא זו אף זו, השוטר העיד בפניי כי הוא הבחין בביצוע העבירה רק כשהיה בכיוון הנגדי לכיוון נסיעת הנאשם ובזווית "לא היינו במקביל, זיהיתי אותו בזווית" (עמ' 3, ש' 3), וכאשר הגיע בסמוך לרכבו של הנאשם, הנאשם לא היה אוחז בטלפון "כשאני סימנתי לך לעצור לא זיהיתי את העבירה, זיהיתי את העבירה ליד חנות התנור, אני באתי מכיוון האוניברסיטה והוא בא מהכיוון הנגדי של ואדי ג'וז מכיוון כללי רוקפלר, לא יכולתי באותו רגע לעצור ולהפריע לתנועה, ולכן עשיתי פרסה ועצרתי אותו בצד" (עמ' 2, ש' 10 -12).

בנסיבות אלה, נותר בליבי ספק, אם אכן הנאשם ביצע את העבירה או שמא סבר השוטר בטעות כי הנאשם אוחז בידו בטלפון. אציין כי עדותם של הנאשם ואשתו לא נסתרו בעת חקירתם הנגדית ומצאתי כי עדותם מהימנה בעיני.

לא זו אף זו, מהראיות שהובאו בפניי עולה כי במקום נכחו שוטרים נוספים. כבר במועד ההקראה ביקש הנאשם לזמן את כל השוטרים שהיו במקום האירוע ונעתרתי לבקשתו והורתי למאשימה כי "ככל שהיו שוטרים נוספים יזומנו עפ"י רשימה שתוגש". בחקירתו החוזרת לא יכול היה השוטר לאשר כי אכן השוטרים לא ראו את ביצוע העבירה (עמ' 3, ש' 2 – 3). תמוהה בעיני מדוע לא נרשמו שמותיהם של שוטרים אלו בכתב האישום. בכל אופן, היה על המאשימה לזמנם בהתאם להחלטתי הנ"ל ועדותם היתה חשובה, גם אם הם לא ראו את ביצוע העבירה, וזאת כדי להאיר את הנסיבות האופפות את ביצוע העבירה "יש מחדל חקירתי חמור בכך, שכאשר שני שוטרים מבצעים פעולה, ירשמו דו"ח על מה שראו, אף אם לא ראו, יציינו בדו"ח שלא ראו. אי- רישום דו"חות ע"י כל השוטרים הנוטלים חלק, בוודאי שמדובר בשניים בלבד, יש בו אופן מובנה, מוטבע, פגיעה ביכולת הנאשם להתגונן" (עפ"ת (ת"א) 40804-06-11 זיתוני נ' מ"י (מיום 20.07.11).

הנאשם עמד על כך כי הוא לא דיבר בטלפון וכי הוא יכול להוכיח זאת על ידי פלט שיחות. ב"כ המאשימה העלה ספק ביחס לטלפון שבאמצעותו בוצעה העבירה. אולם, הנאשם השיב לשאלת בית המשפט ועדותו לא נסתרה כי השוטר לא שאל אותו מהו מספר הטלפון שלו כשהוא רשם לו את הדו"ח "זה לא נכון שלא נתתי לו את המספר, הוא לא שאל אותי. אמרתי לו תסתכל בטוקמן אם יש לי שיחות יוצאות, הוא לא רצה להסתכל בכלל" (עמ' 3, ש' 23- 24). אני סבור כי היה על השוטר לרשום בדו"ח את מספר הטלפון שממנו בוצעה השיחה. אולם, דבר זה לא נעשה. יפים לעניינו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 6487/12 דביר נ' מ"י (פורסם בנבו, 15.07.13) "הננו סבורים, כי יש להנחות את כלל העוסקים במלאכת האכיפה בתחום זה, לציין במפורש את מספרו של הטלפון הנייד ואת תיאורו של המכשיר, בדו"ח שנרשם על ידם, ובוודאי שיש לעשות כן, משהתבקשו לכך על ידי הנהג".

לסיכום

אשר על כן, לאחר בחינת העדויות עלה בלבי ספק ביחס לאשמה המיוחסת לנאשם ולכן מן הראוי כי הנאשם ייהנה מספק זה ולכן אני מזכה אותו מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ד , 02 אוקטובר 2013, במעמד הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: