מדינת ישראל נ' שטרית

בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמו, ביום 21.7.11, הודעת תשלום קנס בגין שימוש בטלפון נייד כאשר הרכב נמצא בתנועה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה וכן הזמנה לדין וכתב אישום בגין אי ציות להוראת שוטר במדים (להלן – הזמנה לדין), עבירה על תקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישומים המיוחסים לו וביום 13.2.12, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העידה סמ"ר מיטל אלגרסי, עורכת הדו"ח וההזמנה לדין והוגשו ההזמנה לדין, שסומנה ת/1 והדו"ח, שסומן ת/2.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 21.7.11, בסמוך לשעה 17:31, נהג הנאשם ברכב בכביש מספר 20, מכיוון צפון לכיוון דרום ובהגיעו למחלף רוקח, נצפה על ידי עדת התביעה, שנסעה לצידו, כאשר הוא אוחז בידו הימנית טלפון נייד ואצבעותיו נעות על פני המכשיר.

העדה הורתה לנאשם לעצור את הרכב על גבי שטח הפרדה רחב המסומן במקום, ניגשה אליו והסבירה לו כי עבר עבירה של שימוש בטלפון נייד ובכוונתה לרשום לו דו"ח על כך. הנאשם התבקש להמתין ברכבו, אך יצא מהרכב לעבר נתיב הנסיעה הימני, פנה אל נהגים שנסעו אותה עת בכביש ומשנדרש על ידי העדה לשוב לרכב, התקרב אליה בצורה מאיימת, עד שהעדה חשה צורך להזעיק למקום תגבורת ועד להגיעה, נעלה עצמה בניידת, כאשר הנאשם ממשיך להסתובב בכביש ודופק מעת לעת על חלון הניידת.

העדה רשמה מפיו של הנאשם בהזמנה לדין את הדברים הבאים:" מטומטמת, מה את לא מקשיבה לי. אני לא מקבל ממך שום דו"ח. מי את בכלל, אל תאיימי עלי, את לא יכולה לעשות לי כלום, אני יסתובב חופשי איפה שאני רוצה, למה, למה את עושה את זה, טיפשה."

בדו"ח נרשם מפי הנאשם:" מטומטמת, למה את לא מקשיבה לי. את לא תתני לי דו"ח ואל תאיימי עלי. אני לא סופר אותך, אני קופץ לכביש עכשיו.

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך עשה שימוש בדיבורית המותקנת ברכבו. לטענתו, בשל הבדלי גובה בין רכבו לרכב העדה, היא לא יכלה לראות את המתרחש בתוך רכבו. כמו כן, ציין כי ברכבו חלונות כהים.

לדבריו, לאחר שנעצר ומסר לעדה את רישיונותיו,היא התעכבה זמן רב עם רישיונותיו והוא נאלץ לצאת מרכבו לעבר הניידת, על מנת לבדוק מדוע העיכוב. משניגש לעדה, היא החלה לצעוק עליו שיחזור לרכבו, יצאה מהרכב וכיוונה לעבר פניו גז מדמיע. הנאשם שב לרכבו, שם לא הפסיק לבכות, עד שלאחר כרבע שעה הגיעה ניידת ובה שני שוטרים, שאף הם החלו לצעוק עליו ולאיים עליו.

הנאשם הכחיש את כל הדברים שנרשמו מפיו על ידי העדה.

מטעם הנאשם הוגשו תמונות של רכבו, שסומנו נ/1-נ/3 ופלטי מחשב מחברת אורנג', שעניינם שיחות, הודעות טקסט ושימוש באינטרנט, בהתייחס ליום העבירה, שסומנו נ/4.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירות המיוחסת לו בשני כתבי האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עדת התביעה תיעדה באופן מפורט את נסיבות ביצוע שתי העבירות, תוך התייחסות לכל רכיביהן ולעובדות הרלוונטיות לאישומים. באשר לדו"ח, העדה ציינה כי נסעה במקביל לרכב הנאשם, כאשר יש לה שדה ראיה פתוח לעבר רכבו והבחינה בו אוחז בטלפון בידו הימנית, כאשר אצבעותיו נעות על גבי המכשיר ופניו מוסטות מטה, לעבר המכשיר. מדובר בתיאור מפורט ומדויק של העובדות.

מהתמונות שהגיש הנאשם עצמו, לא נראה כי יש ממש בטענתו לפיה לא ניתן להבחין בנעשה בתוך הרכב, כאשר נמצאים במקביל לו.

באשר לעבירה של אי ציות להוראת שוטר במדים, העדה תיארה נסיבות חמורות ביותר, בהן הנאשם לא ציית להנחיתה להמתין ברכב לרישום הדו"ח ובחר לסכן עצמו ונהגים אחרים בכביש.

הנאשם הכחיש את כל הדברים שרשמה העדה מפיו, אך איני יכולה להעלות בדעתי כי אדם כלשהו, קל וחומר איש משטרה, ימציא על עצמו את כל אותם שמות גנאי וגידופים ויעלה אותם על הכתב.

הנאשם חקר את העדה בחקירה נגדית ממושכת ומפורטת, אך לא הצליח, לטעמי, לסתור את גרסתה.