מדינת ישראל נ' שטרית

החלטה

בפני בקשה של המדינה להורות על פסילתו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה.

בבסיס הבקשה שאלת מסוכנותו של המבקש שכן המדינה טוענת כי המדובר באירוע שני של המבקש כאשר הוא נוהג לכאורה שיכור או תחת השפעת אלכוהול.

ב"כ המשיב הסכימה כי יש ראיות לכאורה נגד המשיב, ולאחר שבחנתי את הראיות בתיק אני סבור כי טוב עשתה כאשר הסכימה לכך.

בהתאם לנתונים שהציגה המדינה הורשע המבקש אך ביום 3.1.10 בביצוע עבירה של נהיגת רכב בעודו תחת השפעת אלכוהול ועונשו נגזר ל- 11 חודשי פסילה בפועל, פסילה על תנאי, קנס וכן חתם הנאשם על התחייבות כספית ע"ס 3000 ₪ להמנע מביצוע עבירות של נהיגה במצב שכרות/תחת השפעת אלכוהול למשך שנתיים.

שנה ומספר ימים חלפו מיום שניתן גזר הדין בתיקו החמור הקודם של המשיב, וכבר חזר וביצע עבירה שהיא אף חמורה יותר מהעבירה לגביה הורשע במקור ביום 3.1.10.

הפעם נתפס המשיב כאשר הוא נוהג ברכב בעודו שיכור (לכאורה) וכאשר בדגימת אויר נשוף שלו נמצאה רמה של 490 מיקרוגרם אלכוהול (יותר מכפול מרמת האלכוהול המכסימאלית המותרת על פי חוק).

אני מסכים עם ב"כ המדינה כי המדובר בהתנהגות מסוכנת ולאור הרשעתו האחרונה של המשיב בעבירה מאותה "משפחת עבירות" הרי שהמדובר ברצידיוויסט שאף פסילות מותנות והתחייבות כספית אינן מרתיעות אותו מלחזור ולנהוג תחת השפעת אלכוהול או בשכרות.

(ודוק – עבירה של נהיגה תחת השפעה נבלעת בתוך עבירת השכרות שהיא רף גבוה יותר של עבירה בניגוד לתקנה 26(2) לת"ת)

ב"כ המשיב הפנתה את בית המשפט למצבו הרפואי הקשה של אבי המשיב.

התרשמתי ממסמכים אשר הוצגו כי אכן המדובר באדם מבוגר וחולה, וללא ספק חייו יהיו לא פשוטים ללא תמיכת בנו.

יחד עם זאת, לאביו של המשיב 4 ילדים כאשר אחת מהן מתגוררת בבאר-שבע ואין המדובר במצב של נטישת אדם חולה לגורלו.

מסוכנותו של המשיב בולטת נוכח מעשיו ולא ניתן להתעלם מן העובדה כי המדובר באדם תחת תנאי אשר חוזר ונוהג שיכור או תחת השפעת אלכוהול פעם שנייה תוך תקופה קצרה ברכב.

חלה חובה על בית המשפט בנסיבות מסוג זה להגן על הציבור מפני המשיב ולהרחיקו ממצב של נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים בתיקו העיקרי.

אין כל אפשרות להורות על סיווג הפסילה כמבוקש ע"י ההגנה בנסיבותיו של תיק זה.

המדובר בעבירה חמורה ומסוכנת שבוצעה לכאורה ע"י המשיב וכל נהיגה שלו ברכב (אף בשטח מוסכים) עלולה להיות סכנה לציבור שכן אין לדעת מתי שוב ינהג ברכב בעודו תחת השפעת אלכוהול.

יחד עם זאת, ובהתאם להלכת אבו צעלוק , על בית המשפט לתחום את תקופת הפסילה בזמן מוגדר ולא להשאירה ללא מסגרות זמן מוגדרות.

אני סבור כי פרק זמן של 8 חודשים כשלב ראשון יהיה הולם לנסיבותיו של תיק זה.

במהלך תקופה זו יוכל להתקדם תיקו העיקרי של המשיב ואף יוכל להסתיים אם יגיש המשיב בקשה דחופה להקדמת הדיון.

אשר על כן אני מקבל את הבקשה באופן בו אני מורה על פסילתו של המשיב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק זה אך מגביל את הפסילה לתקופה של 8 חודשים מהיום.