מדינת ישראל נ' שטרית

בפני

סגן נשיא יוסף ריבלין

הכרעת דין

1.האישום

ביום 13.3.10 נהגה הנאשמת רכב פרטי בכביש 436 מגבעת זאב לכיוון ירושלים ובמהלך נהיגתה סטתה שמאלה למסלול נגדי, תוך פגיעה בגדר הבטיחות והתהפכה לוואדי משמאל הדרך.

כתוצאה מהתאונה נחבלו הנאשמת ונוסעת ברכבה ושני נוסעים נחבלו חבלה של ממש.

הנאשמת סירבה למסור דגימת דם לבקשת שוטר.

2.התשובה לאישום

לגבי הסירוב

הנאשמת לא סירבה לבדיקה "בשל היות התאונה תאונה קשה ובשל העובדה שחזתה במראות קשים, כאשר חבריה שותתי דם, הדבר גרם לה לטראומה וגרם לה סירוב להיבדק בדיקת דם. היא ביקשה להיבדק במכשיר הינשוף" (פרוט' עמ' 2 ש' 14-12).

לגבי התאונה

קיימת טענה בתיק של הנאשמת כי התאונה התרחשה בעקבות רכב שהגיע ונצמד לנתיב הנסיעה של הנאשמת וגרם לה לסטיה.

3.תימצות הראיות

אשר לתאונה

העד העיקרי לעניין נסיבות התאונה היה דוד אמסלם ע.ת. 1 שנסע מנגד לכיוון נסיעת הנאשמת ולדבריו רכב הנאשמת "... עלה על אי תנועה עשה סיבסוב ועף למטה לכיוון גבעון מזרח..." (פרוט' עמ' 5 ש' 1).

משנדרש למצב הכביש העיד כי היה תקין ולא היה בו משהו חריג (פרוט' עמ' 5 ש' 15).

בחקירה הנגדית שב ע.ת. 1 ותיאר התאונה "הרכב נסע רגיל לחלוטין לפתע הוא עף, הוא עשה חצי סיבוב של 180 מעלות" (פרוט' עמ' 8 ש' 7-6) ובהמשך אמר "אני זוכר שזה היה בחדות ובמהירות... הגלגל של הרכב עף מהמכה של אי התנועה..." (פרוט' עמ' 8 ש' 11-10).

ע.ת. 1 גם נשאל לגבי המצאות רכבים נוספים בכביש עובר לתאונה והוא אמר "לא זכור לי שהיו עוד רכבים על הכביש. זכור לי שלא היו רכבים על הכביש" (פרוט' עמ' 8 ש' 17). העד גם אמר כי בשעת אירוע התאונה מרבה לנסוע אין כמעט תנועה (פרוט' עמ' 8 ש' 19) ובהמשך שלל גירסת הנאשמת על רכב שגרם לה לסטיה (פרוט' עמ' 27-26).

ע.ת. 2 מפקח פלק מזרחי הגיע ראשון לזירת התאונה ותחקר הנאשמת ונוסעי הרכב. מפי הנאשמת רשם כי אמרה "רכב עקף אותה בפראות וגרם לה לסטות". מפי הנוסעת ירדן מלכה רשם ".... הנ"ל איבדה שליטה על הרכב, אשר משך לה שמאלה, לא הגיב וכך התהפכנו".

בתחקור של ע.ת. 1 רשם "... הנ"ל אכן איבדה שליטה על הרכב, אך היתה לבד על הכביש ולא חתך אותה שום רכב...". משני הנוסעים הנוספים לא יכול היה ע.ת. 2 לקבל אימרה שכן לא תוחקרו (אחד היה פצוע בינוני והשני במצב קשה).