מדינת ישראל נ' שטרי(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, גרימת חבלה חמורה והיזק בזדון לרכוש.

על פי עובדות כתב האישום בתאריך 6/11/10 הגיע הנאשם לבית חברו ניר לנדאו (להלן:"הקורבן").

הנאשם והקורבן שתו לשוכרה ובאותן הנסיבות כאשר הנאשם בגילופין תקף את הקורבן בכך שהיכה באמצעות מקל בגופו וחבל בו באופן שלאחר שנפל הקורבן מעוצמת המכות שהפליא בו הנאשם נטל הנאשם שידה והלם באמצעותה בראשו של הקורבן.

בעוד הקורבן שכוב על הרצפה המשיך הנאשם ותקף אותו בכך שהיכה בכל חלקי גופו באמצעות אגרופיו ובעט בו. המתלונן הצליח לקום ממקומו ונפל על המיטה בחדר השינה או אז תקף אותו הנאשם בכך שחנק אותו באמצעות ידיו. בהמשך גרם הנאשם להיזק בזדון לרכושו של הקורבן בכך שעטף ידיו באמצעות חולצתו והחל מנפץ חלונות הדירה, טלויזיה וכלים נוספים בדירה.

כתוצאה מהחבלה נגרמו לקורבן שבר ברצפת ארובת העין, בועיות אוויר בתוך ארובת העין, שבר בסינוס מימין והמטומות הכל כמפורט בכתב האישום ובתעודה הרפואית התומכת בכך.

ב"כ המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה בכל המיוחס למשיב.

לדבריו, מדובר באירוע בו המשיב והקורבן נפגשו בהסכמה לצורך מסיבה ושתיה בביתו של הקורבן, השניים שתו לשוכרה עד אובדן חושים והתפתח ביניהם עימות פיזי.

לדבריו, בתיק לא מצויה תמונה של הקורבן כאשר השניים איתנים בעמדתם שלא לשתף פעולה ולא למסור גרסה לאירועים נשוא כתב האישום למעט העובדה כי היו שתויים ואינם זוכרים את נסיבות האירוע.

בנסיבות הללו טוען ב"כ המשיב כי העובדה כי קיימים עדי ראיה למאורעות המתוארים בכתב האישום, אין די בה כדי לייחס למשיב את האמור בכתב האישום, שכן לא ניתן לשלול את האפשרות המסתברת כי יתכן והדברים נעשו בהסכמה.

ב"כ המשיב מפנה לעובדה כי גם המשיב שבפנינו נמצא חבול בסופו של דבר ומבקש כי לא תערך אבחנה ואפליה בינו לבין הקורבן באופן שהקורבן משוחרר ללא כל תנאי וכנגד המשיב מתבקש מעצר עד תום ההליכים.

ב"כ המבקשת טוענת לקיומם של ראיות מוצקות להוכחות המיוחס למשיב. לדבריה הגם שהקורבן סירב להתלונן קיימות עדויות מפורטות של עדי ראיה לאירועים המגוללים את מסכת האלימות שהופעלה מצד המשיב כלפי הקורבן. ב"כ המבקשת מפנה לעדות השכן מר צבי גולפייז (עדות מיום 7/11/10) ממנה עולה כי העד שמע את הקורבן צורח "הצילו" "תעזרו לי" ואז ראה את הקורבן יוצא מהדלת ונופל על הרצפה כשהוא מדמם מפיו ותוך כדי שמע "מין פיצוצים בבית כאילו מישהו שובר דברים ואז ראה את המשיב יוצא החוצה מהדירה עם מקל ביד ומכה את הקורבן כשהקורבן מנסה להתגונן". השכן מתאר כי השניים הלכו מכות ולאחר מכן נכנסו לדירה, הכל לעיני העד שרואה שהמשיב לוקח שידה ודופק אותה לקורבן בראש, ממשיך להכות אותו שהקורבן על הרצפה, בועט בו בכל חלקי גופו ומכה אותו בבוקסים וכאשר הקורבן מתרומם ונופל על המיטה המשיב קופץ על המיטה וחונק את הקורבן באמצעות ידיו.

הקורבן נשאר על המיטה, מנסה לקום ונופל על הרצפה והמשיב מוריד את חולצתו, עוטף את ידו באמצעות החולצה ושובר את כל הזכוכיות בבית וטרינות של המרפסת, טלויזיה וכל מה שהיה בבית.

עוד מפנה ב"כ המבקשת לעדות עדת הראיה רחל ארגזי המתארת את המשיב כשהוא שובר את חלון הזכוכית בדירה.

עדות מר דניאל תעוסי המתאר את המשיב שובר את הזכוכיות וויטרינת הסלון, את שלבי התריסים, לרבות באמצעות רגליו כשהוא עושה שימוש בידיו לצורך האלימות ולא יודע שיש סורג במקום.

לדבריה די בעדויות הללו גם ללא שיתוף הפעולה של הקורבן כדי לבסס את המיוחס למשיב.

לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים באתי לכלל מסקנה כי קיימות ראיות מוצקות לכל המיוחס למשיב בכתב האישום. בכל הכבוד הראוי לא אוכל לקבל הטענה כי ניתן ללמוד או אפילו להסיק בצורה אפשרית ומסתברת ולו רחוקה כי בין השניים גובשה הסכמה לאמור.

ראשית, אם אכן גובשה הסכמה כזו כשהשערת ב"כ המשיב הרי שמן הסתם צריכה הסכמה זו היתה להיות מגובשת טרם האירועים. דא עקא שאיש מן המעורבים לא מדבר על הסכמה שכזו או על פגישה לצורך הכאה הדדית של המעורבים באירוע. להיפך, השניים מדברים על העובדה כי נפגשו ובאופן חברי התעתדו לשתות אלכוהול. ככל שההסכמה הזו גובשה כשהם היו תחת גילופין בוודאי שאין לה משקל ובוודאי שלא ניתן להתלות בעובדה כי היו בגילופין שכן לפחות המשיב הכניס עצמו מרצון למצב זה. כך שהטענה הזו מן הדין כי תדחה על פניה ולו מבחינה משפטית וזאת לצד העובדה כי היא חסרת הגיון כשלעצמה שכן לא סביר כי אדם יתן הסכמתו לכך שהאחר יחבול בו בצורה כה חמורה ויזרע הרס בביתו באופן שישבור את כל זכוכיות הבית, את הטלויזיה וינפץ את הרהיטים.

הדבר גם לא מתיישב עם העובדה כי הקורבן נשמע קורא לעזרה באופן שלא ניתן לפרשנות כשמשתמש הוא במילים "הצילו" ו"תעזרו לי".