מדינת ישראל נ' שטיינר

הכרעת דין

הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון דיוני בעבירה של הסעת שוהה בלתי חוקי בניגוד לחוק הכניסה לישראל וזאת בנסיבות בהן ביום 2.5.08 בשעות אחר הצהריים בצומת המערבית של מודיעין הסיע תושב אזור אשר אינו מחזיק באישור כניסה או עבודה בישראל.

במסגרת ההסדר נשלח הנאשם לבקשת ההגנה לשרות מבחן לצורך בחינת סיום ההליך ללא הרשעה, כאשר התביעה הודיעה באותו מועד כי עמדתה הינה להרשעה.

עתה בפניי תסקיר שירות המבחן, הסוקר את רקעו של הנאשם, נסיבותיו האישיות, אורח חייו והתנהלותו.

שרות המבחן מתרשם ממי שלכל אורך שנותיו ניהל אורח חיים נורמטיבי, שרת שרות מלא בצבא ועבד ועובד במשתלה השייכת לאימו תוך שמירה על רצף ויציבות תעסוקתית ותוך גילוי יכולת הסתגלות למסגרות ותפקוד חיובי בהן.

הנאשם לקח אחריות מלאה על ביצוע העבירה והבהיר כי הסיע את תושב האזור נוכח הכרותו את בני משפחתו והוא חש תחושות אשמה וחרטה ומבין את חומרת העבירה.

לאחרונה על מנת למנוע הישנות עבירה, נמנע לחלוטין מהעסקת עובדים זרים.

הנאשם הביע חשש שהרשעה בדין תמנע ממנו להשתתף במכרזים לביצוע פרויקטים שונים במוסדות ציבוריים כפי שעשה בעבר.

נוכח אורח חיים הנורמטיבי, העדר עבר פלילי, וגילוי תובנה לגבי העבירה והפקת הלקחים ונוכח החשש לפגיעה בעיסוקו ממליץ שרות המבחן לסיים את ההליך תוך הטלת של"צ בהיקף של 200 שעות ללא הרשעה.

התביעה עומדת על עמדתה ועתירתה להרשעה כאשר לגבי העונש מבקשת התביעה להשית צו של"צ ולצידו קנס כספי, פסילה וכן מאסר על תנאי.

הסנגורית מצביעה על אורח החיים הנורמטיבי שניהל ומנהל הנאשם, פעילותו למען המדינה במסגרתה קיבל הצטיינות על פועלו בשרות מילואים.

עוד, מפנה הסנגורית לחשש שהרשעה בדין תפגע בנגישותו של הנאשם בעתיד למכרזים. בהיותו מפרנס יחיד אב ל- 4 קטינים, תיפגע פרנסת המשפחה באופן משמעותי. זאת לאחר שאישתו פוטרה מהעבודה.

עוד מצביעה הסנגורית לנסיבות המקלות הנוגעות לעצם העבירה, ומבקשת לאמץ את המלצת שרות המבחן.

שקלתי נסיבות הענין, טיעוני באי כח הצדדים, האמור בתסקיר וההלכות הרלוונטיות.

הימנעות מהרשעה – אימתי?

המסגרת הדיונית המאפשרת הימנעות מהרשעה מצויה בסעיף 71א(ב) לחוק העונשין, לפיו:

"מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן, יהיה דינו של צו השירות, לעניין סעיף 9 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969, כדין צו מבחן".

 יודגש כי הכלל הוא כי אדם שביצע עבירה– יורשע (ר' סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי). אולם בנסיבות מיוחדות, בית המשפט רשאי לקבוע כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום אולם יחד עם זאת יכול הוא להימנע מהרשעתו ובמקומה לנקוט אמצעי אחר, כגון העמדת הנאשם במבחן או חיובו בשירות למען הציבור במקום הרשעה ועונש כאמור בתיק דלעיל. (ר' בעניין זה י' קדמי על סדר הדין בפלילים [מהדורה מעודכנת, תשס"ט – 2009], עמ' 1333.

במסגרת שיקול הדעת המסור לביהמ,ש לשקול אם להימנע מהרשעה ישקול ביהמ"ש את המאזן בין אינטרס הציבור לאינטרס הנאשם.