מדינת ישראל נ' שטיינברג(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, באיומים ובתקיפה סתם, בשתי הזדמנויות, ב - 3 אישומים, בהתאם לכתב האישום המרוכך לקולא. מדובר במעשים שבוצעו מיום 2.2.11 - 4.2.11. התקיפות כללו תפיסה בפניה של חברה לעבודה של בת הזוג ודחיפתה, ולמחרת, תפיסה במעילו של הקב"ט ודחיפתו, והכל במקום עבודתם בשופרסל. בהזדמנות הראשונה היה שרוי בגילופין.

הנאשם יליד 1954, נשוי ואב לשני ילדים בוגרים, אשר הסתבכו בעבר עם החוק. העבירות בוצעו עת היה נתון בצו מבחן בגין עבירות אלימות במשפחה שנעברו שנתיים קודם וכללו תקיפת בת זוג ותקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש. באותה הזדמנות הושתו, בהסכמת הצדדים, 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שרות ומאסר מותנה בגין עבירות אלימות מסוג פשע. במסגרת האבחון הקודם שולב בשיחות פרטניות ביחידה להתמכרויות ונמנע משימוש באלכוהול. כעבור כ - 4 חודשים הוערך כי אינו זקוק לטיפול נוסף בתחום. כן השתתף בקבוצה ייעודית לגברים אלימים במרכז למניעת אלימות במשפחה.

מנחה הקבוצה הביע הפתעה על מעורבותו המחודשת באלימות על רקע שימוש באלכוהול. הנאשם עצמו ביקש לשוב לקבוצה וגם בת הזוג ציינה שבזמן הטיפול ניכר היה כי מנסה לערוך שינוי ולמתן את התנהגותו האימפולסיבית.

העבירות בוצעו, על פי דיווחיו, על רקע רצונו לשמר את הקשר עם בת הזוג בעוד היא ביקשה לבוחנו מחדש. הסביר ששתה עקב תחושות עצבות וייאוש בנוגע למערכת הזוגית. האישה ניסתה לטשטש את הבעייתיות בקשר. כיום מגיעה לבקרו בבית המעצר. בכוונתם לשוב לחיים משותפים.

שרות המבחן התלבט באשר להמלצתו מששב ועבר את העבירות בתוך תקופת המבחן ונוכח טשטוש החומרה. עם זאת, משהיה בהליך הטיפולי כדי לסייע למיתון מסויים בתגובותיו הומלץ, ככל שביהמ"ש ימצא לנכון, להאריך את המאסר המותנה, להטיל צו מבחן נוסף על מנת לאפשר את המשך הטיפול, לצד נסיון לגייס את בת הזוג לטיפול תומך. בפועל המאסר המותנה לא חל מאחר והושת בגין עבירות אלימות מסוג פשע ובפנינו עבירות מסוג עוון בלבד, שכן האלימות לא הופעלה כלפי בת הזוג.

בת הזוג שיתפה באהבתה אליו וביקשה עזרה על מנת שיוכלו לשוב לחיות יחד. ציינה כי הטיפול עזר לו. הנאשם הצטרף לדבריה תוך הבעת בושה על מעשיו.

ב"כ המאשימה הבהירה כי הטיפול לא מנע את הישנות העבירות ולא מיתן את דפוסיו האלימים בתוקפו את הסובבים את בת הזוג במקום עבודתם, לצד אלימות מילולית בוטה. הפנתה לעברו ועתרה למאסר משמעותי, למאסר מותנה ולהתחייבות.

מנגד הזכיר בא כוחו את הסכמת הצדדים לשוב ולשוחח לאחר קבלת התסקיר, נוכח המלצותיו. הבהיר כי הטיפולים השונים שעבר סייעו לו ועמד על הרקע לביצוע המעשים בעטיים סטה מדרך הישר ומעד. לאור הפוטנציאל הטיפולי ומשהחליטו להמשיך לחיות יחד ביקש להסתפק בתקופת המעצר בהפנותו לפסיקה בנסיבות דומות, בגין עבירות אלימות חמורות יותר.

בני הזוג עלו ארצה עם ילדיהם בשנת 98. מאז צבר לחובתו 2 הרשעות קודמות. הראשונה משנת 2007 בגין גניבה, הפרעה לשוטר, איומים ותקיפה סתם בעטיה ריצה 3 חודשי מאסר בדרך של עבודות שרות. השניה, עבירת האלמ"ב, משנת 2009, בגינה הועמד כאמור במבחן וריצה 6 חודשי עבודות שרות.

ההתלבטות אינה קלה. פן אלים שזור בהתנהגותו משנת 2007 ואילך. עם זאת, האלימות במקרה דנן אינה מרף עליון ואין זה מן הנמנע כי הטיפול הכפול בו נטל חלק, הן בפן ההתמכרותי והן בהתייחס לאלימות מיתנו את תגובותיו האימפולסיביות, אולם, לא מנעו אותן לחלוטין. כן לא נקט באלימות כלפי בת הזוג.

בשים לב לתקופת המעצר שתנאיה קשים מתנאי מאסר ונוכח רצונם לשוב לחיים משותפים, רואה ליתן הזדמנות נוספת להמשך הטיפול, דבר שאינו אפשרי היה ויושת מאסר נוסף.

אשר על כן, הנני דנה הנאשם לעונשים הבאים:

רואה להסתפק בתקופת המעצר מיום 4.2.11 עד היום כתקופת המאסר.

הנני דנה הנאשם ל - 6 חודשי מאסר אותם ירצה באם תוך 3 שנים מהיום יעבור כל עבירת אלימות נגד הגוף.

הנני דנה הנאשם ל - 3 חודשי מאסר אותם ירצה באם תוך 3 שנים מהיום יעבור עבירה של איומים.

הנאשם יעמוד בפיקוח שרות המבחן למשך שנה בתנאי של טיפול מחודש במרכז למניעת אלימות במשפחה ובכל טיפול, ככל שידרש.

מומלץ לבת הזוג להשתלב בטיפול תומך במסגרת המרכז.

הובהר לנאשם כי במידה ולא ימלא אחר הוראה מהוראות צו המבחן ביהמ"ש רשאי להפקיעו ולהשית ענישה נוספת בהתחשב בעונש שהוטל.

הנאשם ישוחרר לאלתר.