מדינת ישראל נ' שטיין

גזר דין

1.הנאשם הורשע בעבירה לפי סעיפים 9 ו-26(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951 (להלן:"החוק").

2.ב"כ המאשימה והנאשם עצמו טענו בפני לעניין העונש בדיון שקויים ביום 5.1.14.

3.ב"כ המאשימה פירט בפני כי אין אישומים נוספים לנאשם וכי העונש המקסימלי הקבוע לעבירה עומד על 14,400 ₪.

מדובר בהכרעת דין שניתנה באוגוסט 2013, בו נקבע, בתום הליך מלא שכלל גם שמיעת ראיות וגם הכרעה בנושא של טענה הגנה מן הצדק, שהנאשם עבר עבירה של העסקת עובדת ביום המנוחה השבועי, אירוע מיום 24.4.09.

ב"כ המאשימה עמד על כך שסעיף 9 לחוק, הדן בהעסקה בשבת, מהוראות החקיקה הוותיקה במדינת ישראל, ברור וחד משמעי. משמדובר בעובד יהודי, יום המנוחה היחידי שניתן לו יום שבת, תוך שהוא זכאי לפחות ל-36 שעות מנוחה.

ב"כ המאשימה נסמך על הפסיקה על פיה יש באיסור העסקה בשבת כדי להצביע על כך שמדינת ישראל, כמדינה יהודית דמוקרטית, השתיתה עצמה על מספר יסודות, שאחד מהם הוא שמירה על יום השבת כיום מנוחתם של העובדים, שיש בו צביון מיוחד מבחינה חברתית ודתית. האספקט השני הוא דאגה לרווחתו של העובד, שבכל תנאי מקבל יום מנוחה שאורכו כ-36 שעות.

ב"כ המאשימה הגיש גזר דין שניתן בביה"ד האזורי לעבודה בירושלים בתיק 97/10 בעניין המילניום השביעי (כב' סגן הנשיאה, השופט אברהמי).

אשר למתחם הענישה טען ב"כ המאשימה כי היות ומדובר גם במעשה שיש בו כדי להשתכר מעבודתה של העובדת, יש מקום לענישה כלכלית מרתיעה לכן המתחם הראוי עומד בין 90 ל-100% מהעונש המקסימלי. לטענת ב"כ המאשימה, מתחם זה תואם גם את הענישה שבתי הדין נהגו לקבוע עוד טרם התיקון המחייב תחימת הענישה כמו גם בגזר הדין שהוגש כאמור, כאשר העונה המקסמלי עמד על 12,900 ₪ נקבע גובה הקנס על 10,000 ₪.

עוד התבקש לקבוע כי הנאשם ידרש לחתום על התחייבות בשיעור של 100% מהקנס, להמנע מביצוע העבירה נשוא כתב האישום משך 3 שנים.

3.הנאשם השיב כי אינו מבין את טענות המדינה ולא מסכים איתן. לטענתו, יש חוק שווה לכל אזרחי המדינה והוא מעל לחוק של שעות העבודה והמבטיח שיוויון לאדם שרוצה לעבוד ומגיע לו לעבוד.

לטענתו, בכל מרכז קניות ניתן לראות שעובדים מועסקים מרצון "בגלל שמקבלים בזכות המעבידים שמעבידים אותם משכורת יפה מאוד כמו שהחוק מחייב שבשעות שבת לא סתם נותנים יותר תוספת 150% בגלל שהחוק מחייב זאת."

דהיינו, לטענתו, המדינה מאפשרת לפי חוקים אחרים להעסיק עובדים בתנאים מסויימים.

הנאשם הוסיף, במישור האישי, כי אם יגזר עליו עונש כבד הוא עלול לסגור את העסק או לפטר עובדים אותם הוא מעסיק מזה מספר שנים.

מדובר בעסק שהוא בבעלותו מזה כ-15 שנה, קודם היה במסגרת חברה והיום בבעלות אישית שלו.

עוד פירט כי העובדת נשוא כתב האישום מועסקת אצלו מזה 8 שנים, והיא עובדת מקצועית, מוכרת, וכן כי מדובר במוצר שצריך לדעת להסביר אותו לקהל הלקוחות.

עוד ביקש כי ביה"ד יתחשב בכך שזו עבירה ראשונה שלו וביקש שביה"ד ויתן לו עונש מזערי, רק כי החוק מחייב זאת.

גזר הדין

4.שקלתי את כלל הנסיבות והטיעונים לכאן ולכאן.

5.על פי סעיף 40ג(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בית המשפט יקבע מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה: קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.