מדינת ישראל נ' שטיין

הכרעת דין

1.המאשימה הגישה כנגד הנאשם כתב אישום בגין עבירה של העסקת עובד ביום המנוחה השבועי, עבירה לפי סעיפים 9 ו-26(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א – 1951 (להלן – חוק שעות עבודה ומנוחה).

2.הנאשם היה במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, בעליה של חנות לממכר פילטרים בשם "סופר פילטרים" בבילו סנטר, בצומת בילו (להלן: "החנות").

3.על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 24.1.09 בשעה 16:20 נערכה ביקורת של מפקחי משרד התמ"ת בחנות. בביקורת נמצא כי הנאשם העסיק עובדת יהודיה, בשם רינת קוגן, כמוכרת בחנות ביום המנוחה השבועי ובניגוד לחוק.

4.בדיון ההקראה שהתקיים ביום 17.7.11, הודה הנאשם בעובדת היותו הבעלים של החנות ובהעסקת העובדת והכחיש את קיום הביקורת ביום 24.1.09 מחוסר ידיעה.

5.בהליך זה התקיימו שני דיוני הוכחות.

מטעם המאשימה העידו מר חוסין אבו גוש, מפקח על העבודה במשרד התמ"ת, מר מנסור סיף, עוזר מפקח במשרד התמ"ת והעובדת, הגב' רינת קוגן.

מטעם הנאשם, מר מרק בן אשר שטין, העיד הוא עצמו.

6.המאשימה הביאה מטעמה את הראיות כדלקמן: דו"ח פעולה מיום 24.1.09 שנערך על ידי מר אבו גוש (מ/1), חקירת העובדת, הגב' רינת קוגן, מיום 24.1.09 שנערכה על ידי מר אבו גוש (מ/2), דו"ח ביקור פיקוח מיום 24.1.09 שנחתם על ידי מר אבו גוש ומר סיף (מ/3), חקירת הנאשם מיום 25.6.09 שנערכה ונחתמה על ידי מר אבו גוש (מ/4) ותמצית מרשם האוכלוסין (מ/5).

דיון והכרעה

טענת "הגנה מן הצדק"

7.במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בפנינו ביקש הנאשם להעלות טענה מן הצדק, מן הטעם של אכיפה בררנית.

8.הוראות סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982 מעגנות את הטענות המקדמיות אותן רשאי נאשם לטעון ובין היתר את הטענה כי –

"(10)הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

במסגרת סעיף זה נטענת טענת "הגנה מן הצדק" שהוכרה בפסיקה והמאפשרת לבית הדין לבטל כתב אישום כאשר הגשתו או בירורו אינם עולים בקנה אחד עם קיומו של הליך פלילי ראוי והוגן.

9.בעניין ע"פ 4855/02 מדינת ישראל - ד"ר איתמר בורוביץ (31.03.2005) קבע בית המשפט העליון מבחן תלת שלבי לבחינת תחולת דוקטרינת ה"הגנה מן הצדק" –

א.בשלב הראשון על בית המשפט לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם ולעמוד על עוצמתם במנותק משאלת אשמתו או חפותו;

ב.בשלב השני על בית המשפט לבחון האם בקיום ההליך הפלילי חרף הפגמים יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות;

ג.בשלב השלישי, מששוכנע בית המשפט כי קיומו של ההליך אכן כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, עליו לבחון האם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים יותר מתונים ומידתיים מאשר ביטולו של כתב האישום.

בית המשפט העליון קבע כי טענת הגנה מן הצדק הינה טענה שיש לקבלה במקרים חריגים בלבד (ר' עניין בורוביץ וכן ע"פ 3672/05 טגר בע"מ - מדינת ישראל (21.10.07)).