מדינת ישראל נ' שחר

הכרעת דין

בהתאם לסמכותי לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 החלטתי לזכות את הנאשמת מעבירה לפי סעיף 338(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ותחת זאת להרשיע אותה בעבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה. בנוסף אני מרשיעה אותה בעבירה לפי סעיף 288א לחוק.

כתב האישום ותשובת הנאשמת

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של הפרעה לעובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק ועבירה של שימוש פוחז ברכב, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 8.6.11 סמוך לשעה 21:30, עמדו המאבטח מג'די עותמאן (להלן: "המאבטח") והחיילת לי לב לוקס (להלן: "החיילת"), במחסום א-זעים לשם אבטחתו (להלן: "המחסום"). הנאשמת הגיעה אל המחסום כאשר היא נוהגת באופנוע ל.ז. 2473174, (להלן: "האופנוע") במהירות שסיכנה את המאבטח והחיילת וניסתה לעבור את המחסום. החיילת צעקה לנאשמת לעצור מספר פעמים, אבל הנאשמת המשיכה בנסיעה לעבר המחסום. בתגובה הופעל לחצן המצוקה, והועלו הדוקרנים, ובכל זאת ניסתה הנאשמת להתחמק מהדוקרנים ולעבור את המחסום. המאבטח רץ לעבר הנאשמת ותפס אותה במעיל ובתגובה הנאשמת דחפה אותו. הנאשמת סירבה להזדהות והשתוללה עד למעצרה.

בתשובתה לכתב האישום כפרה הנאשמת במיוחס לה. לדבריה עקפה במחסום כפי שנוהגים לעשות רוכבי כלים דו גלגליים, וכי כתב האישום היא תולדה של אי הבנה, שכן הנאשמת לא סברה כי יופעל לחצן מצוקה. הנאשמת הכחישה כי היא סירבה להזדהות או כי היא השתוללה וציינה כי היא זו אשר קיבלה מכה מהמאבטח. עוד הוסיפה הנאשמת כי במקום נערכה "סולחה" בין הנוכחים, וכי היא הופתעה שהוגש נגדה כתב אישום בשל האירוע.

ראיות הצדדים

מטעם המאשימה העידו המאבטח והחיילת וכן מפקד המחסום רס"ל חוסאם חרבנה (להלן: "השוטר") (להלן שלושתם ביחד: "העדים"). כמו כן הוגשה הודעת הנאשמת במשטרה ת/1 ומזכרים ת/2 ו- ת/3.

עדות החיילת

החיילת סיפרה כי במועד האירוע אִבטחה את אחד מנתיבי המחסום. לדבריה, לעבר הנתיב בו עמדה הגיע רוכב אופנוע והיא סימנה לו לעצור, אולם הוא המשיך בנסיעה. החיילת ציינה כי מאחר שהאופנוע לא עצר, היא הפעילה לחצן אשר הרים את הדוקרנים במחסום. לדבריה, בהמשך נהג האופנוע ניסה להימלט מהדוקרנים ולעבור את המחסום. החיילת סיפרה כי השוטר והמאבטח ניגשו אל האופנוע וביקשו מהנהג להזדהות וזה סרב, ורק בשלב זה הם הבינו כי באופנוע נוהגת אישה, היא הנאשמת. החיילת הסבירה כי לאחר שהשוטר והמאבטח הבינו שמדובר באישה, הם ביקשו ממנה להגיע אל המקום. עוד סיפרה החיילת כי לאחר שהגיעה סמוך למחסום היא ביקשה מהנאשמת להזדהות אולם זו סירבה ולכן היא נאלצה לאזוק אותה. החיילת הוסיפה כי לאחר ויכוחים הורדה הנאשמת מהאופנוע ונלקחה לעמדת הבידוק של המחסום שם הזדהתה.

עדות המאבטח

המאבטח העיד כי עבד בתקופה הרלוונטית ביחידת אבטחת המעברים בעוטף ירושלים. לדבריו ביום האירוע הבחין כי בעת שהחיילת עצרה רכב לבידוק, הגיע במהירות אופנוע ולא עצר במחסום. המאבטח ציין כי החיילת צעקה לעבר נהג האופנוע שיעצור אולם זה המשיך בנסיעה מהירה וכמעט דרס אותו ואת החיילת. המאבטח ציין בעדותו כי החיילת הפעילה לחצן מצוקה אשר העלה את הדוקרנים במחסום ומנע מעבר בו. המאבטח סיפר כי מיד רץ לעבר המחסום וביקש מנהג האופנוע לעצור אולם הוא ניסה להתחמק מהמקום ולכן תפס במעיל הנהג וצעק לעברו לעצור. לאחר מכן החזיק בכתפו של הנהג ואמר לו לעצור, בתגובה נהג האופנוע אמר לו "תעזוב אותי" ולראשונה הבין כי מדובר באישה ולא בגבר. לדבריו בשלב זה הזעיק למקום את השוטר והחיילת. עוד העיד המאבטח כי בשעה שקרא לעזרה, ניסתה הנאשמת להתחמק ולברוח מהמקום תוך שהיא הודפת אותו. המאבטח ציין כי הנאשמת סירבה להזדהות ולכבות את האופנוע וכי השוטר הודיע לה על מעצרה ועצר אותה . המאבטח ציין כי הנאשמת היתה לבושה בפרטי לבוש רבים אשר הקשו על זיהויה. המאבטח השיב בשלילה לאפשרות כי הנאשמת לא ראתה שהדוקרנים במחסום הורמו: "ברגע שמופעל מחסום יש צופר, סירנה משטרתית, שומעים בוודאות שיש משהו וגם המחסום יורד. (מדגים באמצעות קול של סירנה קול עולה ויורד)" (ר' עמ' 18 ש' 27-28). המאבטח ציין כי המאבטחים אינם מתערבים בעבודת החיילים במחסום, הם לא נוהגים לבקש מאנשים להזדהות והם אינם מבצעים חיפושים, למרות שמוקנית להם סמכות לעשות כן. לדבריו המאבטחים מתערבים רק במקרים בהם יש אירוע חריג. עוד הוסיף וציין המאבטח כי במחסום יש כל שבוע אירועים חמורים המצריכים התערבות. המאבטח שלל כי התנהג בצורה מזלזלת או בוטה כלפי הנאשמת והסביר מדוע התערב במקרה: "...אני מתנהג בכבוד לכל אדם, ברגע שהוא עובר את הגבול ואי אפשר לדבר איתו אז משתמשים בכח היא התנגדה לעיכוב, היא התנגדה למעצר לשוטרים אז אני חייב להיכנס לתמונה" (ר' עמ' 19 ש' 14-15). המאבטח נשאל על סמכויותיו במחסום והשיב כי הוא רשאי לעכב אדם עד להגעת שוטר ולבצע חיפוש אם מתעורר חשד. המאבטח הציג לבית המשפט תעודת מאבטח וציין כי בעת האירוע היתה לו תעודה אחרת, שכן מאז עבר למקום עבודה אחר.

עדות השוטר

השוטר סיפר כי בעת האירוע היה מפקד המחסום ועמד בעמדת משאיות הסמוכה לנתיב בו עמדה החיילת. לדבריו ראה את החיילת מסמנת לאופנוע לעצור, אולם נהג האופנוע המשיך בנסיעה ולכן הופעל נוהל חירום של הרמת הדוקרנים במחסום. השוטר סיפר כי הוא ראה מהעמדה בה עמד את המאבטח רץ אחרי האופנוע ותופס את נהג האופנוע במעילו מאחור וזאת על מנת לעצור אותו. לדבריו התחילו ויכוחים וצעקות עד שהגיע למקום. השוטר ציין כי כאשר הגיע למקום הבין שמדובר בנהגת, שכן היה קושי לזהותה קודם לכן מאחר שחבשה קסדה ומשקפי שמש. לדברי השוטר הוא ביקש מהנאשמת לעמוד בצד ולהזדהות, אולם היא סירבה ומשכך הודיע לה שהיא מעוכבת והיא עמדה בסירובה. השוטר הדגיש כי למרות שביקש מהנאשמת להזדהות שוב ושוב היא סירבה ולכן החליט לעצור אותה. משכך קרא לשוטרת והם אזקו את הנאשמת ועצרו אותה. רק לאחר שהשוטר אמר לנאשמת שאם היא תסרב להזדהות יעשה עליה חיפוש, הנאשמת הציגה לשוטר רישיון נהיגה.

הנאשמת העידה להגנתה.

הנאשמת סיפרה כי במועד האירוע היא הגיעה למחסום בדרכה חזרה מים המלח לכיוון ירושלים. לדבריה החיילת עמדה בצד שמאל על מדרגה, משכך ניתן היה לעבור בין הרכב שעמד בנתיב הבידוק לבין המדרגה, ולכן לא היה מצב בו יכלה לדרוס אותה. הנאשמת ציינה עוד כי כאשר היא הגיעה למחסום מהירות נסיעתה היתה איטית, עד כדי עצירה, והיא היתה בקשר עיין עם החיילת. הנאשמת הכחישה כי החיילת בדקה את הרכב שעמד בנתיב וציינה כי היא רק הסתכלה עליו. לדבריה החיילת צעקה לעברה "אי.. אי.." וביקשה ממנה לעצור רק אחרי שהמאבטח העיר לה על כך שלא עשתה כן. לגרסתה היא היתה בעצירה מוחלטת כאשר החיילת ביקשה ממנה לעצור והערת המאבטח היא זאת שהובילה לאירוע. לדבריה המאבטח הגיע לעברה ונתן לה מכה חזקה מאוד בכתף מאחורה, זאת בזמן שהיא כבר במצב עמידה. הנאשמת ציינה כי מאחר שהמאבטח הכה בה היא שצעקה עליו, הזיזה את ידו , וסירבה להזדהות. הנאשמת העידה כי היא כעסה מאוד על מעשיו של המאבטח, אולם לא ניסתה בשום שלב לברוח מהמקום. עוד העידה הנאשמת כי היא הזדהתה בעמדת הבידוק רק לאחר שנעצרה. הנאשמת לא ידעה להשיב כאשר נשאלה אם שמעה אם הודיעו לה על מעצרה וציינה כי היא אינה זוכרת והדבר לא עניין אותה.

עיקר טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה סבר כי יש להרשיע את הנאשמת במיוחס לה, שכן עדויות עדי התביעה היו מהימנות וקוהרנטיות. לדבריו המאבטח אשר עיכב את הנאשמת ואחז בכתפה, פעל על פי הסמכויות המוקנות לו, שכן הנאשמת ניסתה לברוח מהמקום. לדידו, עדות הנאשמת מלמדת על התנהגותה הפסולה במקום ומחזקת את גרסת העדים. מה גם שנמצאו סתירות בין הדברים שמסרה בהודעתה לבין אלה שהעידה בבית המשפט.

ב"כ הנאשמת סבר כי יש לזכות את הנאשמת מהמיוחס לה. לדידו, יש לקבל את גרסתה כי היא עצרה את האופנוע מיוזמתה וללא קשר לכך שהורמו הדוקרנים במחסום. לטענתו, לנאשמת עומדת טענת הגנת מן הצדק הן בשל התנהגות המאבטח כלפיה, אשר הכה בה מבלי שיש לו סמכות לעשות כן, והן מאחר שהופרו זכויותיה, כאשר היא נאזקה מבלי שהודע לה כי היא עצורה. עוד סבר ב"כ הנאשמת כי לא הוכח שהנאשמת נהגה בצורה מסוכנת ולכל היותר ניתן להרשיע אותה בעבירת תעבורה בשל ניסיונה לעבור בנתיב הבידוק בין הרכב לבין החיילת.

דיון והכרעה