מדינת ישראל נ' שחר שרם

הכרעת דין

הנאשם זכאי מחמת הספק

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 19.10.07 בשעה 1235 נהג רכב פרטי בכביש 4 בצומת העוגן לכיוון מערב ולא ציית לתמרור ד-14 בכך שעבר על אי תנועה המסומן על הכביש, עבירה לפי תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה.

מטעם התביעה העיד שוטר שערך הודעת תשלום קנס (ת/1) ועדותו התבססה רובה ככולה על הדו"ח שערך.

הנאשם העיד להגנתו והציג תצלומים נ/1-נ/3 שצילם במועד האירוע. לגרסתו ביצע פנית פרסה במרחק מאי התנועה, במקום בו אין סימון על הכביש.

לאחר שמיעת העדויות ולאחר שעיינתי בת/1 לא שוכנעתי מעבר לספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו והחלטתי לזכותו מחמת הספק מנימוקים אלה:

בתיעוד שערך השוטר בת/1 אין כל התייחסות למקום ממנו הבחין בביצוע העבירה ולא ברור באיזה מרחק היה מן המקום בו ביצע הנאשם את פנית הפרסה ומה היה כיוון נסיעתו.

בתשובה לשאלת הנאשם אמר השוטר כי אינו זוכר היכן היה כאשר ביצע הנאשם את פנית הפרסה.

רק כאשר היה הנאשם במצב של עצירה בצומת, לאחר שהשלים את פנית הפרסה ונעצר תוך ציות לאור אדום ברמזור, הורה לו השוטר לעצור.

מן התצלומים שהגיש הנאשם עולה כי אמנם מסומן על הכביש סמוך לצומת אי תנועה אך בהמשך הדרך קיים סימון של קו הפרדה מטושטש ולא ברור האם זהו קו רצוף או קו קטעים.

מכאן, מתעורר ספק האם יכול היה השוטר להבחין ממקום הימצאו כי הנאשם ביצע פנית פרסה על אי התנועה המסומן או בהמשך הדרך. השוטר כלל אינו מציין בת/1 כי בהמשך אי התנועה קיים קו הפרדה רצוף.

עדותו של הנאשם עשתה עלי רושם אמין ביותר. הנאשם הציג את גרסתו ותמך אותה בתצלומים של מקום האירוע אשר צולמו על ידו מיד כאשר נעצר על ידי השוטר. הנאשם הצביע על התצלומים והסביר כי ביצע פנית פרסה בהמשך הדרך, במרחק ניכר אחרי אי התנועה, כאשר מימינו תחנת אוטובוס ומשמאלו דרך עפר. במקום זה אין סימון של אי תנועה או קו הפרדה רצוף.

הנאשם הודיע לשוטר, בו במקום, כי ביצע את פנית הפרסה במקום מותר וביקשו להצטרף אליו על מנת להבחין בכך בעצמו. הוא ניגש לצלם את המקום אך השוטר סירב להצטרף אליו.

הנאשם הציג גרסה סותרת לגרסת השוטר באשר לרכב נוסף שבצע פנית פרסה לפניו. לגרסת הנאשם ביצע הרכב הנוסף את הפניה לפניו על אי התנועה, ואילו הוא עקף אותו ופנה פנית פרסה רחוק יותר מן הצומת. לגרסת השוטר ביצע הרכב הנוסף את פנית הפרסה במרחק של 200 מ' מן הצומת והנאשם צפר לו על מנת שיסע מן המקום כדי שלא יוכל לשמש עד נגדו. איני מקבלת גרסה זו של השוטר והיא אינה מתיישבת עם העובדה שהשוטר נהג בניידת סמויה ועם התרשמותי מן הנאשם.

נוכח האמור לעיל אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח את הכרעת הדין לצדדים.

מועד הדיון שנקבע ליום 21.02.10 מבוטל.

ניתנה היום, ט"ו שבט תש"ע, 30 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: