מדינת ישראל נ' שחף

בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 7.7.11, הודעת תשלום קנס בגין קיפוח זכות המשתמשים בדרך (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 21(ב) (1) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 16.2.12, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"מ עדו גפן, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם והוגשה תמונה של מקום העבירה, שסומנה נ/1.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 7.7.11, בסמוך לשעה 07:00, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, בדרך לוד, מכיוון מערב לכיוון מזרח ובהתקרבו לצומת עם כביש מספר 20, נצפה על ידי עד התביעה כאשר הוא נוסע בנתיב נסיעה המסומן לנסיעה ישר בלבד ובהגיעו לצומת, עת התחלף האור ברמזור לפניה שמאלה לירוק, סוטה שמאלה ופונה בראש טור כלי הרכב שהמתינו בנתיב לפניה שמאלה. במהלך הסטייה, חלף הנאשם על פני שטח הפרדה המסומן על הכביש.

העד נסע אחרי רכב הנאשם, תוך שמירה על קשר עין רצוף עמו, הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים:" רציתי לפנות שמאלה בשנייה האחרונה".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך השתלב לנתיב השמאלי באיחור, כיוון שטעה בדרך. לטענתו, לא סיכן כלי רכב אחרים באופן השתלבותו ועשה כן במרחק של בין 50-60 מטרים מן הצומת, בנקודה המצולמת ב- נ/1. הנאשם טען כי העד אמר לו בתחילה כי עבר עבירה של חציית קו הפרדה רצוף ומשנוכח כי לא יוכל לרשום לו דו"ח בגין עבירה זו, רשם לו את הדו"ח נשוא כתב האישום.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד ציין את מיקומו עת הבחין בנאשם מבצע את העבירה, תיאר את מצב התנועה בנתיבים לנסיעה ישר ולאלה שלפניה שמאלה, תיאר את אופן סטיית הנאשם לשמאל ונסע אחרי רכבו, תוך ששמר על קשר עין רצוף עם הרכב.

עדותו של עד התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית, למעט העובדה כי מדובר בפניה שמאלה לכביש 20 לכיוון צפון ולא לכיוון דרום, עובדה שאינה מהותית, שכן אין מחלוקת באשר למקום ביצוע העבירה.

גרסת הנאשם לא הייתה עקבית ולכן, לא עשתה עלי רושם אמין. במועד רישום הדו"ח, הודה הנאשם, בבחינת ראשית הודיה, כי רצה לפנות שמאלה בשנייה האחרונה. בבית המשפט, טען כי השתלב לנתיב השמאלי כ- 50-60 מטרים לפני הצומת ובמקביל טען כי מדובר בטעות, בגין אי התמצאות בדרך. לא ייתכן חולק כי אם היה הנאשם משתלב במרחק של 50-60 מטרים בנתיב לפניה שמאלה, הרי שאין מדובר "בשנייה האחרונה", כפי שטען הוא עצמו בפני העד.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתיבים לפניה שמאלה היו עמוסים ולכן הסבירות כי הנאשם יכול היה להשתלב בהם לפני הצומת, אינה גבוהה, בלשון המעטה.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ב , 18 מרץ 2012, במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: