מדינת ישראל נ' שחף

החלטה

1.המשיב נתפס ונעצר ביום 18.11.09 כשהוא שוהה בישוב חומש שבשומרון. מיד עם הגשת כתב אישום כנגדו בגין שהיה כנ"ל ללא היתר יחד עם בקשה למעצר עד לתום ההליכים שוחרר המשיב בתנאים מוסכמים.

לאחר עיון בחומר הראיות חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה במובן העובדתי והמשפטי ועתר לביטול התנאים המגבילים.

2.כתב האישום מייחס למשיב בשני אישומים עבירות של שהיה וכניסה ללא היתר לישוב חומש שהוא שטח מפונה וזאת בניגוד לסעיפים 24+27 לחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה 2005. (להלן- חוק ההתנתקות).

שתי טענות העלה ב"כ המשיב בטיעוניו:

במישור העובדתי טען כי בהעדרה של מפה בחומר הראיות המצביעה כי עסקינן בשטח מפונה ממילא אין ראיה עובדתית כי המשיב שהה או נכנס לשטח מפונה.

תשובתה של ב"כ המבקשת התבססה על דו"ח הפעולה של השוטר קונדה לעניין הימצאו של המשיב באזור הישוב המפונה חומש והעדר הכחשתו של המשיב .

במישור המשפטי מיקד ב"כ המשיב את טיעוניו בטענה בדבר העדר תוקף חוקי לפרק העונשי בחוק ההתנתקות . טענה זו עוגנה בשורת החלטות שיפוטיות אליהן היפנה והמקימות לטענתו יסוד למסקנה בדבר העדרה של עבירה שניתן לייחס למשיב.

כפועל יוצא מהנטען יש לטענתו לקבע, כי המשיב לא עבר עבירה, אין יסוד להגשת כתב האישום כנגדו ולכן יש לשחררו.

3.ההחלטה שבה ביקש ב"כ המשיב להסתייע ניתנה ביום 25.7.07 בבימ"ש זה ע"י כ"ב השופט גדול על פיה הפרק העונשי בחוק ההתנתקות מיצה את עצמו ועל כן אין מקום להעמיד לדין את מי ששוהה בשטח המפונה על פי סעיפים אלה.

על החלטה זו לא הוגש ערר ע"י המבקשת אולם , על החלטה דומה שניתנה ע"י אותו מותב מיום 18.9.07 הוגש ערר לביהמ"ש המחוזי בתל אביב , שהורה על ביטולה בהסכמת הצדדים בהחלטתו מיום 18.10.07.

ב"כ המשיב הדגיש כי במצב זה נותרה למעשה השאלה בדבר תוקף הפרק העונשי בחוק פתוחה ללא הכרעה משפטית . יתר על כן, גם ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"צ( בבג"צ 7190/05 אריה לובל נ. ממשלת ישראל) לא הכריע בה למרות שבאה אל פתחו והיפנה את מי שהואשם על פי סעיפי האישום הנ"ל להעלות את הטענה בפני הערכאה המבררת את שאלת העמדתו לדין של מי ששהה בשטח מפונה.

4.ב"כ המבקשת הסכימה כי לא קיימת הכרעה סופית בשאלה המשפטית הנ"ל .

לטענתה ב"כ המבקשת נועד חוק ההתנתקות להבטיח את פינוי והמשך פינויו של השטח המפונה.החוק לא הוגבל בזמן וממילא החלטת הממשלה לא בוטלה. זאת ועוד, גם מהחלטות ביהמ"ש העליון בהתייחסו להוראות החוק לאחר יום הפינוי ניתן ללמוד על כך כי החוק עומד בתוקפו.

בנוסף נטען ע"י ב"כ המבקשת כי מצבה של חומש הורע מאז החלטת הבג"צ אליה היפנה ב"כ המשיב וכי על פי תצהיר של אל"מ יצחק בר ,שהוגש עולה דבר קיומו של סיכון משמעותי לחיי הנכנסים לשטח וסיכון לחיי החיילים הנאלצים להיכנס לשטח על מנת לפנות את הנכנסים .

לא זו אף זו, נוכח הימים האחרונים שגררו התנגדות מסיבית בשומרון מצד מתיישבים ואחרים לצו הקפאת הבניה, באזור קיים הכרח להקפיד על הרחקת גורמים שאינם מצייתים לגורמי אכיפת החוק.

אמנם ב"כ המבקשת הודתה כי על פי המדיניות הנוהגת אין המבקשת נוקטת בהעמדה לדין של הנכנסים לשטח מפונה במקרה של אירוע יחיד ללא עבירות נלוות . ברם, לטענתה המקרה דכאן שונה ומצביע לא רק על הישנות המעשים כי אם על כוונה מוצהרת מפי המשיב להמשיך בכך.

5.במבוא להצעת חוק ההתנתקות כמפורט בדברי ההסבר לחוק עולה ,כי מטרתו של החוק נועדה ליישם את החלטת הממשלה מס' 1996 מיום 6.6.04 שנושאה תכנית ההתנתקות המתוקנת.

וכך נאמר:

"מטרות החוק הן להסדיר בחקיקה,לשם יישום תכנית התנתקות,את הפינוי של הישראלים ונכסיהם מחבל עזה ומשטח בצפון השומרון, לאחר שיוחלט על פינוי ,מתן פיצוי הוגן וראוי לזכאים..."