מדינת ישראל נ' שחאדה

גזר דין

בתיק זה הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בגרימת תאונת דרכים בה נפגעה אשה בחבלה של ממש.

על פי עובדות כתב האישום נהג הנאשם ברכבו ביום 22.7.09 בכביש 89 מכיוון מזרח למערב, כאשר לפתע סטה מנתיב נסיעתו, חצה את קו ההפרדה הרצוף שבין נתיבי הנסיעה ופגע ברכב מסוג דייהטסו שהגיע ממול ובו נהגה באותה עת גב' חופית רוזוליו.

כתוצאה מהתאונה סבלה גב' רוזוליו חבלות של ממש הכוללות שבר בעצמות הפנים, שבר בברך שמאל ובכפות הרגליים. גב' רוזוליו עברה ניתוח לאיחוי השברים, אושפזה במחלקה האורתופדית למשך כעשרה ימים ובהמשך במחלקת השיקום עד יום 1.9.09.

גב' רוזוליו הוזמנה לדיון שהתקיים ביום 21.10.10, סיפרה על סבלה כתוצאה מהתאונה והציגה תמונות שצולמו בעת אשפוזה. גב' רוזוליו סיפרה כי חזרה לעבודה חלקית רק 9 חודשים לאחר התאונה, וכי היא ממשיכה וסובלת עד היום מכאבים, סחרחורות בעיות ראייה ושמיעה, ואינה מסוגלת אלא לעבודה משרדית בלבד.

גב' רוזוליו הוסיפה כי: אני חושבת שצריך למצות את הדין עם הנאשם בפרט שלאורך כל התקופה שהייתי בבית החולים, תקופה לא קצרה, אפילו פעם אחת לא בא לבקר ולראות שום דבר לא היתה איזושהי כוונה מצידו".

ב"כ המאשימה ביקש בנסיבות אלה להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה ממושכת, פסילה על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בהטלת פסילה מינימלית לתקופה של 3 חודשים בלבד וטען לזכות הנאשם כי מדובר בעו"ד בעיסוקו המחזיק ברשיון נהיגה משנת 1968 בלא עבר מכביד. הסנגור הסביר כי הנאשם ניסה ליצור קשר עם הנאשמת בסמוך למקרה להתנצל בפניה ולא הצליח ובהמשך, לאחר שהבין כי יוגש נגדו כתב אישום, חשש ליצור איתה קשר בכדי שלא יואשם בשיבוש הליכי המשפט.

לחובת הנאשם אכן אין הרשעות רבות בעבירות תעבורה יחסית לוותק נהיגתו, אולם אין להתעלם מהעבודה כי כבר הורשע באחריות לגרימת תאודנת דרכים, קלה אמנם, בשנת 2005 בגינה לא נפסל רשיונו אלא על תנאי.

השאלה בדבר הענישה הראויה במקרה של גרימת תאונת דרכים אינה קלה. אין אדם הגורם לתאונת דרכים במכוון, ואין חולק כי לנאשם במקרה דנן לא מיוחסת נהיגה פרועה, אלא סטייה מנתיב שנגרמה ככל הנראה מחוסר תשומת לב או כשל רגעי אחר.

מנגד, לא ניתן להתעלם מתוצאות התאונה, וקיימים מקרים לא מעטים בהם הסתיימה תאונה מעין זו בתוצאות קשות בהרבה ואף בתוצאות קטלניות.

אין קשר הכרחי ישיר בין חומרת ההתנהגות של הנהג שגרם לתאונה ובין תוצאות התאונה, אולם הפסיקה קבעה כי בעת קביעת העונש יש להביא בחשבון הן את חומרת התנהגותו של הנהג והן את תוצאות האירוע, כמו גם כמובן את מכלול נסיבותיו האישיות של הנאשם.

לאחר ששקלתי את הנסיבות הרלוונטיות לתיק זה, סבורני כי אין מקום להיעתר לדרישת המאשימה להטלת עונש של מאסר, אך מנגד בוודאי שאין זה המקום להסתפק בעונש מינימלי בגין נהיגה רשלנית שגרמה לתאונה כדרישת הסנגור. לעניין זה יוער כי במקרה דנן קיימים שני סעיפי אישום המחייבים פסילה מינימלית לתקופה של 3 חודשים כל אחד, נהיגה רשלנית וגרימת חבלה של ממש, וסבורני כי בדרך כלל אין לראות עונשים אלה כחופפים אלא כמצטברים.

לאור כל האמור לעיל, ראיתי לנכון לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 300 ימים בניכוי 30 ימי הפסילה המנהלית.

הפסילה תחושב מיום הפקדת הרשיון בהתאם להחלטה בדבר פסילה עד תום ההליכים שניתנה ביום 9.1.11.

הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה של נהיגה רשלנית או עבירה של נהיגה בפסילה.

הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה.

אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,800 ש"ח או 10 ימי מאסר שישא בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו.

הקנס ישולם ב- 4 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מתאריך 31.3.11.