מדינת ישראל נ' שחאדה(עציר)

החלטה

1.בפני בקשה ראשונה למעצר המשיבים 1-4 למשך 5 ימים, מכח הוראות סעיף 17 ד לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996.

2.כעולה מן הבקשה, מתבקש מעצרם של כל המשיבים לשם הגשת כתב האישום וזאת נוכח הגשתה של הצהרת תובע ביחס לכל אחד מהמשיבים.

3.למשיב 1 מיוחס עפי' הבקשה חשד לביצוע עבירות של השתתפות בהתקהלות אסורה ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. למשיב 2 מיוחס עפי' הבקשה חשד לביצוע עבירות של השתתפות בהתקהלות אסורה ותקיפת שוטר, התנהגות פרועה במקום ציבורי והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. למשיב 3 מיוחס עפי' הבקשה חשד לביצוע עבירות של השתתפות בהתקהלות אסורה ותקיפת שוטר, התנהגות פרועה במקום ציבורי והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. למשיבה4 מיוחס עפי' הבקשה חשד לביצוע עבירות של התנהגות העלולה להפר שלום הציבור, תקיפת שוטר, התנהגות פרועה במקום ציבורי והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

4.עיון בתיק החקירה מלמד כי המדובר ביחס לכל אחד מן המשיבים, באירועים שתחילתם בהפגנה חוקית ברישיון ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים, ועיקרה של המחלוקת נוגעת להתפתחויות משלב מסוים ואילך.

5.כעולה מדוחות מפורטים בתיקי החקירה של רפ"ק טל זרחין ונצ"מ תומר בדש , בשלב מסויים חרגו המפגינים מתנאי הרשיון, חסמו את שד' רגר בב"ש וכעולה מהדוחות בפורטו לעיל, מארגני ההפגנה עצמה לרבות מגיש הבקשה לרשיון הודו בפני הקצינים הנ"ל שאיבדו שליטה על אותו פלג מבין המפגינים אשר חרג מתנאי הרשיון ואשר למעשה חדל לציית גם למארגני ההפגנה ולסדרנים שהוצבו מטעם מארגני ההפגנה.

6.עיינתי בתיקי החקירה, ונחה דעתי, כי קיימת תשתית ראייתית מספקת לצורך שלב זה של הדיון, בשים לב לרף הראייתי הנדרש, ביחס לכל אחד מן המשיבים, כאשר ראוי לציין, כי ביחס לכל אחד מן המשיבים החשד נסמך על תוכן הודעות ו/או דוחות שוטרים . ארבעת המשיבים מכחישים החשדות המיוחסים להם. לעניין זה ראוי לציין כי נפסק לא אחת כי השלב שבין הצהרת התובע להגשת כתב האישום, הינו שלב "בין השמשות" והבחינה אינה לשכנוע מלא כפי שנעשה בשלב שלאחר הגשת כתב האישום, (עמ"י 54858-03-12 מ"י נ. הררי ואח' – מחוזי ב"ש).

7.משקמה תשתית ראייתית מספקת, ובשים לב לקיומה של עילת מעצר , השאלה היחידה הטעונה הכרעה, האם ניתן להבטיח את מטרת המעצר בדרך של חלופה.

8. כאמור לעיל, לבקשה צורפה הצהרת תובע. בע"ח 47726-01-13 מ"י נ. אלטללקה (לא פורסם), קבע ביהמ"ש המחוזי בב"ש (כב' השופטת סלוטקי) ביום 25.1.13, כי ככלל, משמוגשת הצהרת תובע ומשקמה תשתית ראייתית מספקת : "ראוי בדרך כלל לאפשר למדינה להגיש את כתב האישום במהלך מעצרו של החשוד ולבקש את מעצרו עד לתוום ההליכים" . בעמ"י 19004-04-11 מ"י נ. אמסלם ואח', (לא פורסם) קבע ביהמ"ש המחוזי בב"ש (כב' השופט א. ואגו), כי : "... לטעמי אין דין בקשת הארכת מעצר בעקבות הצהרת תובע כדין בקשה ל'מעצר ימים' רגיל לצרכי חקירה שהרי במקרה של הצהרת תובע אנו נמצאים בשלב שהחקירה הושלמה ורשויות החקירה והתביעה גיבשו החלטה שהמקרה מצדיק הגשת כתב אישום ואף בקשה למעצר עד תום ההליכים. במקרה כזה יש מקום, ברוב המקרים, לאפשר בחינה מושכלת של בקשת המעצר, כאשר תוגש ויחד עם זה, לבחון לעומק את שאלת החלופה...".

9.אכן, הפסיקה לא התוותה, כלל גורף לפיו אין לבחון חלופות בשלב זה, שלאחר הגשת הצהרת תובע ולכל כלל יש חריגים מן הכלל ואולם, סבורני כי במקרה דנן, לאור נסיבות ביצוע העבירות, כפי שניתן ללמוד מחומר החקירה ולאור החשש לבטחון הציבור, ראוי להותיר את מלאכת בחינת החלופה למותב אליו תוגש הבקשה למעצר עד תום ההליכים אותה הצהירה המבקשת כי מתעתדת היא להגיש. סבורני כי למותב זה , במסגרת הליך של בקשה למעצר עד תום ההליכים, יהיו כלים משמעותיים יותר לבחון חלופה למעצר, לרבות חלופה אשר אינה קצרת טווח כחלופה המוצעת בשלב זה.

10.הגם כך, סבורני כי אין מקום להיעתר לבקשה במלואה, ועל כן אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים 1-4 עד ליום 18.7.13 שעה 13.00.

זכות ערר כחוק.

ניתנה והודעה היום ט' אב תשע"ג, 16/07/2013 במעמד הנוכחים.

יואב עטר, שופט

הוקלד על ידי אורנה שרם התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: