מדינת ישראל נ' שחאדה(עציר)

נוכחים:

ב"כ המבקשת – עו"ד אמל כראם

ב"כ המשיב – עו"ד עבד פאהום

המשיב הובא

החלטה

1.ביום 12/8/11 הוגש כנגד המשיב כתב אישום אשר ייחס לו עבירות של כתיבה והשחתת פני מקרקעין, החזקת סכין שלא כדין והפרת הוראה חוקית (ת"פ 21556-08-11). במקביל הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים.

2.ביום 18/8/11 קבע כב' השופט סרחאן כי יש ממש בבקשה למעצר עד תום ההליכים, וזאת לאחר שמצא כי ישנן ראיות לכאורה בתיק החקירה וכי קמה כנגד המשיב עילת מעצר.

בתוך כך קבע כב' השופט סרחאן כי יש לאפשר לשירות המבחן לבחון את אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, ובהתאם הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו, אשר יבחן בין היתר את החלופות המוצעות.

3.עיון בתסקיר המעצר שהוגש בעניינו של המשיב (תסקיר מיום 14/9/11) העלה כי הינו כבן 43, רווק, המוכר לשירות המבחן מחקירות קודמות. עוד עלה כי המשיב מכור לסמים למעלה מעשרים שנה, כאשר חייו מתנהלים סביב צריכת הסם והשגתו, וכי נתוניו האישיים דלים, וכמוהם גם כוחותיו הנפשיים. בתוך כך פורטו תולדות חייו, לרבות העובדה כי גדל במשפחה דלת אמצעים שלא הצליחה להעניק לו משאבים נפשיים ופיזיים כנדרש, וכן כי כבר בגיל צעיר חבר לקבוצת שוליים, החל להשתמש בסמים ולנהל אורחות חיים אנטי סוציאליים, ועד מהרה הסתבך בפלילים, עד כדי ריצוי תקופות מאסר בפועל.

בנוסף העלה התסקיר כי במסגרת מאסר שריצה בשנת 2010, השתתף המשיב בתוכנית טיפולית לגמילה בסמים, אך לאחר שחרורו לא פנה לגורמי טיפול במקום מגוריו וחזר להשתמש בסמים, הגם שלדבריו, שימוש מזדמן. המשיב לא הביע נכונות להשתלב בהליך טיפולי במסגרת סגורה למשך שנה, וטען כי השלים תוכנית טיפולית במהלך מאסרו וכי הוא יכול לשמור על עצמו מפני חזרה לשימוש מסיבי בסמים.

שירות המבחן ציין כי המשיב הציע להשתחרר לחלופת מעצר בבית אחותו עד אשר יוסדר עבורו מקום מתאים לטיפול בקהילה, וכי חלופה אחרת שהוצעה – אצל אחד סוהיל מחרום – נמצאה לא מתאימה לאחר שהובהר כי נסיבותיו האישיות של המשמורן המוצע אינן מאפשרות לו לשמש כחלופת מעצר, וביתר שאת נוכח עברו הפלילי.

בסיום התרשם שירות המבחן כי בעניינו של המשיב – ובשים לב להתמכרותו לסמים, אורחות חייו ודפוסי התנהגותו, החסכים הרגשיים בהם גדל, והעובדה כי הינו נעדר שליטה עצמית – אין כל חלופת מעצר אשר תוכל להפחית את הסיכון הנשקף ממנו להישנות מעשים דומים בעתיד. בהתאם קבע כי אינו ממליץ על שחרורו ממעצר.

4.לאחר קבלת התסקיר טען ב"כ הנאשם כי שגה שירות המבחן כאשר לא התייחס באופן פרטני לכל שלושת החלופות שהוצעו (בביתו של סוהיל מחרום; בבית אחותו של המשיב; ובביתו של המשיב כנגד הפקדה כספית וערבות עצמית), אלא רק לראשונה שבהן.

משכך ביקש להורות על הגשת תסקיר משלים אשר יבחן את החלופות הנוספות.

5.ב"כ המאשימה התנגד לבקשה, בשים לב לתוכן התסקיר ולקביעותיו הברורות של שירות המבחן, לפיהן אין לשחרר את המשיב לכל חלופת מעצר שהיא, וזאת בשל אופיו, נסיבותיו ועברו, ולאו דווקא בשל טיב החלופות שהוצעו. עוד הדגיש כי יש להביא בחשבון אף את מעורבותו של המשיב בעבירה שעניינה בהפרת הוראה חוקית, המדברת בעד עצמה.

6.עיון בתסקיר מלמד כי הצדק עם ב"כ המאשימה.

שירות המבחן, לאחר שסקר את נסיבותיו האישיות של המשיב – לרבות התמכרותו לסמים, דפוסי התנהגותו האנטי סוציאליים והעובדה כי הוא נעדר שליטה עצמית – קבע באופן מפורש כי "אין בכל חלופת מעצר בכדי להפחית את הסיכון בהישנות מעשים דומים... בעתיד".

הדברים ברורים, ומעידים כי המלצת שירות המבחן לא נסמכה על טיב החלופות שהוצעו, כי אם על "העושה" עצמו, וראו בעניין זה מדברי כב' השופט מ' חשין בבש"פ 8327/03 אלאמיטל נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 24/9/03, פורסם באתר בית המשפט העליון:

"אין די במפקח ראוי. יש צורך אף שהמפוקח יוכיח כי ראוי הוא לשחרור ממעצר וכי אין נשקפת מסוכנות ממנו."

הדברים נכונים גם בענייננו, כאשר ברי ששירות המבחן התרשם כי המשיב אינו ראוי לשחרור ללא קשר לחלופות שהוצעו. לפיכך איני רואה כל צורך בעריכת תסקיר משלים בעניינו.