מדינת ישראל נ' שוקרון

גזר דין

בישיבת הקראה שהתקיימה ביום 17/7/11 הורשע הנאשם, על יסוד הודאתו, בהעסקת עובדת זרה ללא היתר וללא שהסדיר עבורה ביטוח רפואי (עבירות לפי סעיפים 2(א) ו- 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991). בהמשך אותה ישיבה נשמעו הטיעונים לעונש.

ב"כ המאשימה טען כי המדובר בהעסקה של עובדת, אשר נכנסה לישראל לפי אשרה לעבודה בסיעוד (האשרה ניתנה לצורך עבודה אצל מעסיק פלוני, שאיננו הנאשם). על אף האמור, במועד הביקורת שהתקיימה בביתו של הנאשם נראתה העובדת כשהיא מבצעת עבודות ניקיון. מעדות הנאשם עולה כי העסקתה של העובדת בביתו, בלא היתר, נמשכה כ- 7 חודשים. עוד הוברר כי לעובדת לא הוסדר ביטוח רפואי בתקופת עבודתה.

ב"כ המאשימה עמד על כך שהתופעה של העסקת עובדים זרים בעבודות משק בית, בלא היתר, הפכה זה מכבר למכת מדינה, ואף עמד על הקושי הטמון בכך שהעסקה מסוג זה בדרך כלל איננה מדווחת למוסד לביטוח לאומי. אשר על כן, גיבשה המאשימה מדיניות לפיה על אף שמדובר בעבירה שנקבעה כעבירה מנהלית, הרי שבעבירות שעניינן העסקת עובדים זרים במשק בית, ינקטו הליכים פלילים יזומים, ולא יעשה שימוש בסמכות להטיל קנס מנהלי.

לנוכח האמור לעיל ביקש ב"כ המאשימה להחמיר עם הנאשם ולהשית עליו קנס בשיעור 50% מהקנס הפלילי המקסימלי בגין כל אחת מהעבירות ובסך הכל קנס בסך 54,400 ₪.

הנאשם אשר כאמור, הודה בביצוע העבירה מיד בישיבת ההקראה הראשונה, טען כי כלל לא היה מודע לאיסור על העסקת העובדת ולחובתו להסדיר עבורה ביטוח רפואי. לדבריו העובדת התגוררה בתל אביב, הוא כלל לא ידע כי החזיקה אשרת עבודה אצל מעביד אחר, ולדבריו העסקתה היתה בתום לב מוחלט. עם זאת הבהיר הנאשם כי משנודע לו כי ההעסקה אסורה, כבר בחקירתו על ידי המפקח, הוא הודה בביצוע העבירה וכן התחייב בפני בית הדין כי לא ישוב ויבצע עבירות דומות. על רקע האמור ביקש הנאשם כי בית הדין יקל בעונשו.

הכרעה

התופעה של העסקת עובדים זרים בלא היתר בעבודות משק בית הפכה למרבה הצער למכת מדינה.

המדובר, בדרך כלל, בעובדים אשר כניסתם לארץ הוסדרה לצורך עבודה בתחום הסיעוד (אצל מטופל קונקרטי שפרטיו מפורטים באשרת העבודה), ואשר מסיבות שונות בחרו לעבוד בניגוד לתנאי אשרת העבודה, אצל מעסיקים אחרים, בביצוע עבודות משך בית.

לעיתים, ההעסקה במשק בית מתבצעת לאחר שהעובד נטש את המטופל שעבורו הונפקה אשרת העבודה, לאחר שמתברר כי העבודה בתחום הסיעוד היא קשה מאוד, ומתגמלת פחות מהעבודה בתחום משק הבית.

מטבע הדברים, כתוצאה מהמעבר של עובדי הסיעוד לעבודה במשק בית, והשתקעותם בארץ ללא מעמד חוקי, יש צורך לאשר את כניסתם לארץ של עובדי סיעוד נוספים, וכל זאת תוך פגיעה באינטרס הציבור והעמסה על המשק הישראלי, שאיננו ערוך לכך.

בהקשר זה ראוי להזכיר, כי לעיתים קרובות העסקת העובדים במשק בית נעשית מבלי שיובטחו זכויותיהם הסוציאליות (ללא תשלום לביטוח הלאומי, ללא ביטוח בריאות, ומבלי שישולמו להם דמי חופשה, הבראה, חגים, ועוד כיוצא באלה. כאשר המעסיקים של אותם עובדים חוסכים בעלויות ההעסקה, וזוכים ביתרונות נוספים שנובעים ממעמדו המוחלש של העובד הזר ומ"שקיפותו".

ניכר, כי בעת שנקבעה מדיניות התביעה בעבירות הללו, הדעת ניתנה לכם שהעסקת עובדים זרים בתחום משק הבית משיאה למעסיקיהם תועלת של ממש, כאשר את המחיר משלם הציבור, ובפרט מקום שהעובדים משתקעים בארץ כשהם חסרי מעמד, ובשים לב לתופעת הפגיעה בזכויותיהם של העובדים הזרים, אשר חותרת תחת ערכי יסוד של החברה ומחבלת בדמותה ובתדמיתה של המדינה מפנים ומחוץ. עמד על כך בית המשפט העליון בבג"צ 9722/04 פולגת נ' מ"י עת קבע כדלקמן:

"ההשלכות השליליות של העסקת עובדים זרים הביאו לגיבוש מדיניות ממשלתית שתכליתה לצמצם את תופעת העובדים הזרים הנכנסים לישראל, ולהבטיח יציאת העובדים עם פקיעתו של ההיתר. ההתמודדות נעשתה בדרכים שונות ומגוונות. הוחמרו המגבלות על העסקת עובדים זרים; הוגברה האכיפה על יציאתם את הארץ; והותנו תנאים שמטרתם להחליש את המניעים של המעסיקים לבקש להעסיק עובדים זרים על חשבון עובדים מקומיים." (פורסם באתר נבו)

על רקע האמור לעיל, ובשים לתופעה ההולכת וגוברת של קליטת עובדים זרים בעבודה במשקי-בית התגבשה המדיניות המחמירה של המאשימה אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שבהסדרי טיעון בעבירות מסוג זה, מקום שהנאשם מודה בביצוע העבירה בהזדמנות ראשונה טוענים הצדדים בהסכמה לקנס גבוה יחסית, אשר שיעורו מחצית מהקנס המקסימלי הקבוע בחוק.

ככלל, העמדה העונשית המחמירה שגיבשה המאשימה נראית לי סבירה, בשים לב לצורך ליצור הרתעה אפקטיבית, אשר יהיה בה כדי להביא לצמצום משמעותי של מימדי התופעה.

בנסיבות דנן טוען התובע כי יש להשית על הנאשם מחצית מהקנס המקסימלי בגין כל אחת מן העבירות שיוחסו לו, ובסך הכל קנס בסך 54,400 ש"ח.

לטעמי, אינטרס ההרתעה (הרתעת הרבים והרתעת היחיד) יגיע לכלל מיצוי גם אם יוטל על הנאשם קנס נמוך יותר, וזאת בשים לב למכלול נסיבות העניין.

בנסיבות דנן, הגם שאי ידיעת הדין איננה פוטרת מאחריות פלילית, התרשמתי כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בתום לב, וכי הפיק את הלקח וימנע מביצוע עבירה דומה בעתיד.

עם זאת, מטעמים של שוויון, לא מצאתי להפחית מן הקנס שמוטל בהסדרי טיעון בעבירות שעניינן העסקת עובד זר במשק בית, העומד על מחצית הקנס המקסימלי, ואולם לא מצאתי להוסיף עליו קנס בגין ההרשעה בעבירה לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.